כושי או אפרו-אמריקאי

ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, ולכן כל מה שאנחנו יודעים עליה הוא מנקודת מבטם. כך גם המציאות המתווכת על ידי התקשורת , היא נכתבת ומדווחת על ידי ההגמוניה התרבותית, אותם אלה ששולטים במשאב התקשורתי, ודרכו מעצבים או מנסים לעצב תודעה ודעת הקהל. על מנת לבדוק מי שולט בתקשורת יש להבין כי שני כוחות מושכים לכיוונים מנוגדים בחברה הישראלית הכח לבינלאומיות והפיכת ישראל לעם ככל העמים, והכוח השני המושך לערכים יהודיים, בכדי להבין מי שולט במדיה יש לבדוק את השפה השגורה – הטרמינולוגיה -השלטת בפלטפורמות התרבותיות השונות – מי ששולט בהמשגה (מלשון מושג) – שולט בפלטפורמה .

כדאי לשים לב קודם כל לשמות אתרי החדשות השונים ואפילו לכאלה שהן שלוחה של עיתון כתוב, “ידיעות אחרונות” הפך ל – YNET, “מעריב” הפך ל – NRG ורק לאחרונה חזר ל – MAARIV , ו”הארץ” שהוא היחיד מבין שלושתם שהינו מותג בינ”ל שמר על המותג באנגלית. אתרי חדשות אחרים כמו WALLA NEWS או ONE אימצו להם את הפרקטיקה הלועזית בשם ומכאן השאיפה לבינלאומיות.

בדיקה של הטקסטים תספק מבט מעמיק יותר לסוגיה. כדאי לשים לב כמה מושגים לועזיים השתרשו בשנים האחרונות במדיה. “שופינג” במקום קניות , פריימריז” במקום בחירות מקדימות, “דייט” במקום פגישה, “סלב” במקום מפורסם או” יותר נכון מפורסתם, “גולר” במקום מבקיע שערים, “פוליטקלי קורקט” במקום תקינות פוליטית “כאוס” במקום תוהו ובוהו ועוד .
הרובד הבא הוא אותן מילים שהפכו לטאבו או לפחות איבדו מבלעדיותן במדיה למרות היותן מילים עבריות ולגיטימיות, דוגמת:

“כושי” – מילה עברית מהמקורות “היהפוך כושי עורו ונמר חברבורתיו” (ירמיהו י”ג כ”ג) “ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש המלך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה” (מגילת אסתר פרק א א) שאין בה כל ניסיון הטיה או עלבון, הפכה למילה בלתי תקינה פוליטית בהשפעה זרה, ועל כן הוכנסה להקפאה ואינה בשימוש. במקומה הגיע המינוח המכובס והמסורבל אפרו-אמריקאי.

“שבת שלום” – הוחלפה בסופשבוע טוב ושבת שלום בפי בית הילל, או סופשבוע טוב בלבד בבית שמאי. “אלוהים אדירים” הומר בג’יזס. בן/בת זוגי החליפו את בעלי או אשתי, כל רצח עם באשר הוא מכונה ומשווה לשואה, ואם כבר רצח המאבק האחרון להנציח בטרמינולוגיה תפיסת עולם הוא ההשוואה בין רצח בני אדם לבין אכילת בשר – לאמור קיימת גזירה שווה בין רצח בני אדם להרג בעלי חיים .

השימוש בלעז במקום בעברית או הדרת מילים ומושגים עבריים מן המדיה לטובת עיברותם של מושגים לועזיים ממחישה במקרה הטוב בורות או כפי שהגדיר זאת פעם יעקב חזן “רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות”, ובמקרה הפחות טוב סדר יום מגמתי – או אג’נדה – הבאה לעצב תודעה.
ולמרות הכל, עדיין האוריינטציה היהודית היא האוריינטציה השלטת והימצאותה בעמדות שלטון מעידה על כך – הכיצד?

ויטגנשטיין (פילוסוף אוסטרי בריטי בן המאה ה- 20 ) תבע את הדפוס כי אם ברצונך ללמוד שפה אל תלך למילון לך אל דוברי השפה האמינים, לך אל השוק או אל תחנת האוטובוס ושמע איך אנשים מדברים. שפתם ועולם המושגים של אלו איננו עולם המושגים התקשורתי, הוא אחר ובעל צבעים יהודיים בהרבה. כל עוד שם לא שונה עולם המושגים, וכל עוד התקשורת דבקה בחד גוניותה היא תמשיך ותאבד מיוקרתה והשלטון כאן ימשיך וישלוט.
התקשורת, כך נראה, לא מתווכת מציאות אלא מתווכת תפיסת עולם, העניין הוא כנראה בתפיסת העולם המונוליתית אותה מתווכת התקשורת המסורתית שאינה מתכתבת עם המציאות, היא מדבררת מציאות מדומה או בשפתה – וירטואל ריאליטי – ולא רק ברמה הפוליטית, שם ברור כי יושב אדם שאינו לרוחה אלא גם ברמה התרבותית כאשר תרבות מזרחית מודרת לטובת תרבות אחרת. מכאן גם האנטגוניזם הציבורי אותו היא מרוויחה ביושר. על מנת לשנות את כיוונו עליה להיות מגוונת יותר באופי הכותבים ובמגוון כתבי העת ותאגידי השידור המעצבים אותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *