כוסות כסף

בתקופה שבגדים כחולים לא היו אות קלון אלא בגדי עבודה. הגשש החיוור היו פותחים כל שבת. בטלפון הייתה חוגה. דיוקן הילד הבוכה קישט סלון ישן על טפט דהוי.  קסטות של  זוהר ארגוב ואריס סאן היו מואזנות בדממה כי הן “מוסיקה של עבריינים”. בתקופה בה אמהות היו צורחות מהחלון לילדים לחזור הביית עם חשיכה ולא שולחות וואטסאפ לחדר שיואילו להגיע לארוחת ערב. חופש גדול היה סוג של “חור שחור” כזה שלא יודעים מה לעשות עם הילדים. כסף לקייטנות לא היה, ההורים עבדו מסביב לשעון  והילדים  שיננו את המנטרה שהסמרטפון אשם ברציחתה “משעמם לי”.

אם “משעמם לי” הייתה תפילה אז יגאל היה שליח הציבור שלה, שדבק ומקפיד בה כמו חוזר בתשובה על דיני טוהרה.   בקיץ שבין כיתה ה’ לכיתה ו’  בארוחת ערב לאחר חלופת מבטים ללא מילים בין תמי לניסים הצהיר ניסים  “מחר אני צריך את העזרה שלך בעבודה, מחר בבוקר אתה בא איתי, אבל תזכור שאנחנו בעבודה של גדולים, שם לא אומרים ‘משעמם לי’, כי אם משעמם לך כנראה שאתה לא עובד, ואם אתה לא עובד מפטרים אותך, ואם מפטרים אותך אין כסף!!” מעט דברים יכלו להחמיא ליגאל יותר מאשר לעזור בפרנסת המשפחה.”אבא צריך אותי וואוו פפפפ איזה כבוד”. כל הלילה לא הוא לא נרדם  מהתרגשות קם  שעה וחצי לפני הזמן ועם הרבה טקס בישבן המתין לניסים  ליד הרכב ככה שכולם יראו שהוא  הולך לעבודה. הוא  גבר שעוזר בפרנסת המשפחה, לא סתם תינוק שמקטר עם “משעמם לי”.

הם הגיעו אל העסק הקטן ליצור כלי כסף אי שם באזור התעשייה ניסים העלה את התריס החורק מעלה ולעיני יגאל נגלה לבירינת של גריז ופח צחנת הכסף הלא מעובד ותמונות קרועות של בחורות עירומות מעיתונים באנגלית עיטרו את הקירות המטונפים. עיניו של יגאל שתו  את המקום בצימאון.”מה התפקיד שלי אבא?”. בפינת החלל עמדו בסדר מופתי אחד על השני שלושה מגדלים  של כוסות קידוש בגובה הכפול מגובהו, “אתה רואה את כל אלה” הצביע ניסים על הסחורה “צריך לארוז כל כוס בנפרד, להכניס את לשקית לקפל את הפתח העליון להדק פעמיים ולסדר אותן בשורות בקרטון. בכל קרטון צריכות להיכנס 50 כוסות כאלה, כשאתה מסיים למלא את הקרטון אתה קורא לי אני מזיז את הקרטון ואתה מתחיל למלא קרטון נוסף.” “כמה כוסות יש כאן?” “תראה, כאן יש שלוש מאות אבל אני צריך לייצר עוד מאתיים. תסתדר עם זה?” “אין בעיה אבא.”

יגאל התיישב בפינת העסק מוקף בתמונות של מיס דצמבר הקרועה משנה שעברה, גריז שחור, וטובע בתוך סחורת הקידוש, והחל לארוז. צלילי המכבש התערבבו באוושת נשימתו של ניסים, ושירתו של זוהר “בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום” בצלילי המהדק. החלונות הפתוחים לא הביסו את החום, מאוורר התקרה המאובק לא הצליח להתגבר על הלחות והזמן לא זז.  “זה מה שהוא עושה כשהוא הולך לעבודה? זה אפילו יותר משעמם ממה שמשעמם לי, ואני חשבתי שהוא עושה משהו חשוב,  כל מה שהוא עושה זה כוסות קידוש? כמה אנשים כבר צריכים כוסות קידוש? רגע, יכול להיות  שבחיים האמיתיים הוא לא איש נורא חשוב? כי הוא עושה בסך הכול כוסות לקידוש? ובכלל כל פעם שהוא אומר לי ‘כל עבודה מכבדת את בעליה’, זה כי הוא עובד בעבודה לא חשובה, יואוו נורא משעמם לי.”  ניסים הסיט מבטו מן המכבש אל עבר יוצא חלציו ולא התקשה להבחין כי נפלו פניו, וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הביט וחייך. השיעורים החשובים בחיים נלמדים בייסורים.

שלוש שעות הלקוחות משגרת יומו של סיזיפוס הסתיימו בשאלתו הרטורית של ניסים “אתה רעב?” יגאל  אוטומטית  השיב “כן”.

במסעדת הפועלים הסמוכה ישב ניסים במקום הקבוע וליד השולחן הקטן הוסיפו כיסא.  שתי מנות אורז עם קציצות לא אחרו להגיע יחד עם בקבוק קולה לילד ובקבוק בירה שחורה לניסים. בעודם אוכלים, נכנס לבוש סחבות אל המסעדה נעמד ליד הקופה ולחש דבר מה למישל בעל הבית, אז החל ניסים להשתעל בצורה מוזרה וכאשר מישל הישיר מבטו אליו הוא הניד ראשו באופן מוזר מישל הנהן להסכמה ולפתע השיעול נפסק.  הריטואל חזר שוב כאשר מישל ללא כל הסבר הרים גבוהה בקבוק קולה ניסים הנהן להסכמה וחזר אל צלחתו. “אני הבנתי מה קורה פה…” לחש יגאל לאביו.

 “אתה מכיר אותו?” שאל.

“את מי?” היתמם ניסים.

“אבא אני לא ילד, אני יודע שאתה עכשיו אמרת למישל שייתן לאיש הזה אוכל ואתה תשלם לו.”

“מה פתאום, אני?” חייך,

“אבא אני מכיר אותך, אתה שילמת עליו!!”

“תאכל יש לנו עוד עבודה היום.”

“אני הולך לשאול את האיש אם הוא שילם.”

“ילד שלא תעיז, שב כאן.”

“אז שילמת עליו?”

“כן”              

“אתה מכיר אותו”

“לא”

“אז למה שילמת בשבילו?”

“מה זאת אומרת למה? כי לכל אחד מגיע לאכול.”

“אבל אתה לא מכיר אותו.”

“ובגלל שאני לא מכיר אותו לא מגיע לו לאכול?”

“למה אתה לא אומר לו ששילמת?”

“למה? מה זה יתן? ולמי? חוץ להביך אותו זה לא יוסיף לאף אחד שום דבר.”

“למה הוא לא הולך לעבוד? שיעבוד יהיה לו כסף לאוכל.”

“חמוד, אני לא מכיר אותו אני לא שופט, שופט יש בשמיים!! אני גדלתי בבית עני אני יודע מה זה להיות רעב. לידי אף אחד לא יהיה רעב!! אתה רוצה משהו לקינוח.”

שתיקה.

 גלגלי מוחו של הינוקא לפתע שינו כיוונם ‘אולי זו כן עבודה חשובה, בעצם העבודה הכי חשובה…’

שבוע שעבר שלושים ושתיים שנה לאחר מכן, יוצא יגאל מהעסק ליצור כלי כסף שירש מאביו אל המסעדה בליווי בנו בקטן. הם מתיישבים בשולחן מול הדלת לפתע נכנס הומלס עומד ליד הקופה יגאל משתעל…

3 תגובות בנושא “כוסות כסף”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *