יומן מסע פולין פרק 3 גפילטע פיש

לורשה הגענו אחרי נסיעה של ארבע שעות בתוך “גלויה” של ממש הכל ירוק ופורח. הילדים התחברו לאוירה ו”בפולין התנהג כמו פולניה” והחלו לקטר, מה קיטרו? אכלו לנו תראש, הדרך ארוכה,הנוף מונוטוני, ומה לא? “כנגדו” הביטה בי ותהתה בקול “מעניין למי הם דומים?” אני שרקתי .  אפרופו פולניות – הן כנראה באמת יושבות הרבה בחושך כי אין שום דרך אחרת להסביר את הלובן שלהן אלא אם כן הן מתרחצות עם סנו ג’אוול נוכח הריח של חלקן  ההתלבטות קשה. אגב,  הן גם רזות באמת גבעוליות מצד שני מה כבר אפשר לצפות מבנות לעם שכל המאכלים שלו נושאים שמות של סוגים שונים של אגזמה -פליגעלאך פרפלך גירגלאך פולקלאך.

באמת מוזרים הורשאיים האלה, בספסלי הרחוב על המושב יש כפתור שאם אתה לוחץ מושמעת יצירה של שופן, כן, אתה שומע שופן דרך המקום ממנו השמש לא זורחת. ככה הם דואגים שגם ההומלסים שמקבצים נדבות יקבלו קצת קולטורה על הכל הם חשבו….גאונים. אגב, זו אחלה דרך לאתר ישראלים. בכל מקום שאתה שומע שופן יש  ישראלי שמקדיש יצירה שהוא לא מכיר לאישה שהוא כן מכיר כדי שתיתן לו ללכת לקאזינו. רומנטיקנים הישראלים.  בכלל כדאי לדעת שכאשר כאן אתה שומע עברית והמונח שחיטה עולה בדרך כלל הכוונה היא ל”יד” בקאזינו של אתמול ולא ל. . .

פארק הסנאים הוא פארק יפהפה באמת ירוק פורח מרשים  מעוצב ויש שם הכל חוץ מסנאים. בעצם יש שם סנאי אחד שמנמן לצרכי תיירות, ויש מצב שהוא על בטריות. הוא עייף מבואס יוצא פעם בשעה מאיזה שיח מביט בעייפות בתייר התורן כאילו אומר ב”אמאשך צלם ושחרר אחשלי”.  באגם שוחה קרפיון במימדים של לוויתן בעל אותם מנהגי אירוח של הסנאי. העולל תהה איך קרפיון שוחה בלי גזר על הראש ועוד בפולין, כמובן שהבהרתי לו שקרפיון ישראלי בשלב הזה של השנה  רואה  בסבתות פולניות חביבות רוצחות סידרתיות.

משם הגענו לטורון שזה נגיד במונחים ישראלים מצפה רמון הפסקת פיפי בדרך לאילת, או 15 נקודות ב”ארץ עיר”. רק שבטורון יש את הכיסונים הכי טעימים בפולין. אני מזכיר כי מדובר בעם שלמאכל בו הוא מתגאה – קוראים גפילטע פיש. התיישבנו במסעדה שכולה פוזה. המלצריות לבושות כמיטב המסורת הפולנית והמסעדה מעוצבת כמו בית כפרי. בגיל 16 ראיתי סרט כזה רק שהבגדים לא נשארו עליהן ככ הרבה זמן – המתנתי – לא קרה. “כנגדו” הזמינה והמלצרית הסבירה כי כאן הכל טרי והאוירה והמסורת מחייבות לפחות חצי שעה המתנה. מיד הבנתי את המוקש שעלה על השולחן ומיד מילמלתי ” נו אינגליש” ואז זה הגיע “תקשיבי היידי בת ההרים שילמנו על שעה חניה בשעה הזאת אנחנו צריכים לאכול כיסונים לסייר בעיר הזאת שלכם ולאכול גלידה אז יאללה להתנענע.” היא דיברה בעברית אבל איכשהו המסר עבר, שלוש דקות אחרי זה – לעסנו.

יצאנו מבת ההרים עם הכיסונים לתוך גשם שוטף וקור סיבירי, גנרל חורף הידועה בכינויה “כנגדו” אמרה שאנחנו הולכים לאכול ….. גלידה, הגיוני סך הכל. למה? למה בקור הזה גלידה תהינו תוך נקישת שיניים . “בקבוצה (עם השם הקליט)  ‘חופשה בורשה קרקוב ושאר פולין’ המליצו,; ואם הם אומרים הם יודעים…צוקרברג תמות.

כך או כך עכשיו אני מתפנק ברכב אחרי גלידה יש לי עוד 24 שניות שלמות עד שיפוג תוקפו של כרטיס החניה. רק על מנת להיות ברור אני מזכיר שכל זה התחיל בזה שאני רציתי סופ”ש של ספא בבית הבראה בים המלח.

וואיי איך בא לי חריימה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *