יום העסקים הקטנים

לא לחינם בעברית כתב המראה של עשר הוא רשע. דומה כי "יום העסקים הקטנים" מתח את גבולות הגזרה של האמירה הזאת עד לקצה. הבנק שבשגרת היום יום גובה ממך ריביות נשך, מחייב אותך על עמלות בקשת אינסופית של צבעים, הבנק שיוציא מובטל מביתו בגלל חוב משכנתא זניח. הבנק שעושה תספורות של מיליארדים לטייקונים אבל אותנו משאיר קרחים מפנסיה ודאגות. הבנק שיש לו מדינה והוא כל כך טוב אליה שביום העצמאות הוא מחלק עבורה דגלים ואפילו יוזם "יום מעשים טובים" עבור אותם אנשים שהוא עושק ביום יום. הבנק שהסיסמה שלנו במשך שנים הייתה "בוא לגדול איתנו " אבל הלוגו שלו היה גמד רמז למה הוא חושב עליך באמת, אז הבנק הזה חוגג יום העסקים הקטנים.

מה חוגגים ביום הזה? ומי חוגג למי? אז זהו שלא ברור מה חוגגים,  ובכלל ביום חג נהוג לקבל מתנות, קיבלתם פעם מהבנק שלכם מתנה? מה לא??? לא יכול להיות??? ביום שבנק יעניק  מתנה כספית ללקוח שהוא לא טייקון, ז'בוטינסקי שעל השטרות יחליף את משקפיו למשקפי שמש. למעשה זהו יום חג לבנק עצמו, שאתה כלקוח שבוי חייב לשתף פעולה ולמעשה לתת לו פרסום חינם אין כסף, ולהרגיש שבע רצון. אם יש מישהו שאוהב את זה או שהוא סובל מתסמונת "שטוקהולם" או שהוא חווה אירוע מוחי מתמשך.

כך ידעו להם בעלי העסקים הקטנים שרבים מהם משתכרים פחות משכר מינימום, כי מנכ"ל הבנק לו הם חוגגים עזב את משרתו עם תשורה קטנה בסך של כ 17 מליון ₪ . תשורה שאתה אדון "בעל הבית" הכנסת יד עמוק לכיס כדי להעניק לו, אחרי הכול הוא חגג לך את יום העסקים הקטנים. ככה זה כשמנהלים מערכת יחסים סימביוטית עם הבנק , הוא לוקח את הדירה, הטלוויזיה הצבעונית, את הפריג'ידר, את הדיש וושר, את הפיז וושר את הטיז וושר, ואתה לוקח את החוט מאריך, חצי בחצי.

הבנק הוא עסק כמעט כמו כל עסק, למה כמעט? כי כשהוא מרוויח הוא מרוויח לבד – בשנה שעברה לדוגמא הוא הרוויח רק 3.1 מיליארד שקל, אבל כשהוא מפסיד אנחנו משלמים את ההפסדים, כי המדינה מצילה אותו מעצמו. אותו בנק שחייב לאזרחים כאן את חייו לאחר שהצילו אותו בתחילת שנות השמונים, מוקיר להם תודה בכך  שמדי שנה הוא תורם תרומה מכרעת לסגירתם של כשלושים וחמישה אלף עסקים קטנים. זה לא שותף עסקי – זה אח!!

ביום חגו של העסק הקטן כמו בתסריט ידוע מראש מגיעה  פמליה של שליחי הבנק . בכירים, בכירים יותר, ממש בכירים, וואיי תודה שהואלת להאיר את יומי האפלולי באור נגוהות  הוד בכירותך הבנקאית. הבכיר מדושן עונג יספר בדיחה בנקאית דלוחה וכל סריסיו יצחקו בקול גדול בתיאום של מצעד צבאי בצפון קוריאה. הם יסתובבו בעסק עטור הבלונים ששליחם הביא שעתיים קודם והבהיר כי הם צריכים להיות מנופחים עם הגעתו של הוד בנקאיותו. המשלחת תסתובב במתחם בארשת חשיבות מהולה בידידותיות מעושה,  יזייפו עניין בנעשה, יפברקו חיוכים לדלי העם, יצלמו,  יזמו שיחת סרק בה יסחטו ממך מחמאות בלחץ פיזי בלתי מתון  על כמה אתה נהנה מהעבודה עם הבנק, וכמה אתה אוהב לפגוש את הפקידה. לך תסביר להם שאתה אוהב להגיע לבנק בערך כמו שאתה נהנה לתקן פנצ'ר בחמסין בדרך לאילת כשיש תינוק בוכה ברכב . כך למעשה אונס אותך הבנק ומאלץ אותך לגנוח בהנאה ולא זו אף זו הוא מתעד את האקט. אולי דווקא כאן צודקים בני דודנו כאשר מכנים אותו בנק הבועלים? כך או כך לכשיצאו תמהר לטבול במקווה הקרוב על מנת להיטהר מהטומאה.

הגברת שרי אריסון מאוד קל למצוא את האושר בתוכי כאשר העשר בכיסי, ואת ודאי זוכרת מה הוא כתב מראה של עשר.

2 תגובות בנושא “יום העסקים הקטנים”

  1. לקרוא ולזכור כי הבנק אינו חבר אנחנו בעצמנו יצרנו את טורף העל הזה 🙁

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *