יודעת אם

את הכפכפים הוא נועל לאט , מאמש הוא לא התקלח וגם לישון הוא לא ממש ישן. תופי הטמטם והמצילתיים שסידר לו הוויסקי מאתמול הוא טראק מהגיהנום. תחתוני בוקסר קרועות וגדולות על מידותיו הגדולות בלאו הכי וגופיית פועלים מחוררת צובעים באפור עוד בוקר סתמי בשגרת ימיו של יעקב. קפה גינס קרוע ומקופל בשולי מכנסיו  עם חגורה מתחת לכרס חולצת הוואי ירוקה ופרחונית  מוכתמת ופתוחה חותמת לוק של עינוי אופנתי לכל סטייליסט. גורמט עבה בשמאל וטבעת זהב עם ראשי תיבות שמו על הקמיצה וזרת ארוכת ציפורן מחזיקה קופסת קנט בצמוד לכף היד סיימו חצי שעת הכנות לעוד יום של כוסברה וסלק.

שעתיים חסרות אנרגיה עתירות מחשבות  בחנות הירקות השכונתית שירדה מגדולתה נעצרות עם חנייה בדאבל פארקינג של ‘להכעיס’ של מרצדס,שחורה נקיה למשעי כאשר יוצא ממנה לא אחר  מדודי הבן של יצחק הגבאי. לבוש אלגנטי בשחור נעליים מבריקות, גרביים תואמות מכנסיים צמודות חגורה עבת אבזם וחולצה חצי מכופתרת ממנה ניבט חזה שעוצב בחדרי כושר.  יד שרירית מכוסה שרוול קעקוע מנשקת את המזוזה המטונפת על מסגרת המתכת המחלידה המשמשת מסילה חורקת של תריס הכניסה לחנות.

בקול נמוך מאיים ומתריס הוא פותח.
“יעקב יעקב  יעקב, נשמה מה הולך?”
“וואללה דודו מתגלגלים. מה שלום אבא?”
“עזוב את אבא עכשיו. יש לך דקה לדודו כפרה? למה אני ואתה יש לנו איזה דיבור יעני, כמו שאומרים להעמיד פנים יענו עייני בעינאק”

“לי ולך? מה לי ולך?”
“או…. יש לנו הרבה כפרה, לא הרבה, המון.”
“וואללה?”
“זוכר כשהיית ילד היית מחפש את האפיקומן עם כל הבני דודים ולא מצאת ואז הסבתא צדיקה מנוחתה עדן היית מראה לך איפה לחפש כדי למצוא, ואז אחרי שהיית מוצא היית לך תחושה של מר מתוק,  שמח שמצאת ומתבאס שזה היה כי סבתא עזרה לך, זוכר? אבל עכשיו אנחנו גדולים ולפעמים באמת אנחנו מוצאים אפיקומן ולא תמיד יודעים אם מצאנו את האפיקומן בגללנו או בגלל איזה סבתא, עולם מסובך עיניים.’

“תגיד מה אתה רוצה?”

“כשלבנאדם יש יד רעה, והקלפים לא מסתדרים לו הוא צריך לשלם, ואתה יעקב, אתה לא משלם, וכשלא משלמים יש בעיות, וכשיש בעיות התפקיד שלי למצוא פתרונות, ואני? אני יש לי פתרונות פשוטים. אני מגיע לפה בשליחות של רמי אתה חייב לנו 286 אלף ש”ח  ואני רוצה את הכסף ?”

“תגיד ילד אתה בא אליי לעסק לאיים עליי? אתה בא לעסק שלי לאיים עליי? ומכולם אתה? מכולם רמי שלח דווקא אותך? אני זוכר כשנולדת כולך בן 19, אמא שלי עלתה לארץ עם סבא וסבתא שלך, היא הכירה לו את סבתא שלך, בלי אמא שלי אתה לא היית נולד יא מנחוס, אליי אתה בא יא וואלאד? מה האתה יכול לעשות לי הא? מה? אין לי כסף מה תעשה לי אין!! שיחקתי כי רציתי להרוויח ולשלם חובות אחרים והפסדתי עוד יותר מה תעשה לי יא ילד קקה מה? תרביץ לי? בוא תנסה יא אחושרמוטה בוא תנסה לנגוע בי, מניאק מי לא עושה ממך קרפצ’יו, בוא תנסה בוא ( אוחז את ידית הסכין הגדול לחיתוך זנבות כרישה , פראסה,) “

” יעקב מה אתה מתרגז? תרגע!  זה לא טוב לגיל שלך, תרגע. יש לי שאלה אליך: כפרעליך לא נראה לך מוזר שאתמול בערך בשעה שלוש נכנסת לכאן עולה חדשה מצרפת נראית כמו לוגו של אושר בלבוש אוורירי של שמלת מיני ירוקה וקייצית עם נעלי עקב וריח גן עדן, מבקשת שתי קילו מלפפונים וקילו בננות  עוד קצת קישואים ואז מישלוח. אתה מגיע אליה  עם המשלוח בלבוש פח זבל שלך עם הג’ינס הזה וגופיה אפורה נעלי התעמלות שחורות מסריח מירקות ומפנק אותה בחבילה של נענע, רומנטיקן הא יעקב? אמאמא אנחנו ארגון מסודר מתעד הכל, ה כ ל . כל התמונות כאן במעטפה (מוציא מעטפה גדולה ושולף ממנה תמונות מפלילות)  , באמת האמנת שכוסית צעירה כזאת תלך עם תרח כמוך תסתכל על עצמך את נראה כמו עודף של הומלס, איתך היא תלך? בחיאת יעקב. עד שבת הבאה  , יעני 10 ימים כל הכסף אצלי למה אם לא זה הטאפט בבית כנסת של השכונה ואתה זוכר שאמא שלך יושבת שם בעזרת נשים.”

“תקשיב יא כשל גנטי אני בן 61 אין לי כלום, אני אלמן כבר 24 שנים הילדים חיים בחו”ל עם אמא שלי אני לא מדבר כבר 22 שנה מאז שאבא הלך, אני חי בדירת שתי חדרים מושכרת החנות בשכירות על הילדים אתה לא יכול לאיים על אמא שלי תאיים או לא , לא מעניין, תשרוף את החנות או הבית בכיף שניהם לא שלי תהרוג או תפצע אותי בטח לא תוכל לראות כסף, אז לפני שאני חותך אותך כמו פראסה תזדיין מפה.”

“טוב טוב אני הולך אבל אתה מבין שזה לא נגמר, נכון? חבל כי פעם הבאה יבוא מישהו פחות נחמד.” קם  מיישר את המכנסיים מסדר את משקפי הסרנגטי על העיניים לוקח גזר ונבלע ברכב היוקרה.

ערב שבת המלכה חולצה לבנה ומכנסיים שחורים נעליים שחורות תואמות יעקב צועד לבית הכנסת, מבטי מבוכה מהולה ברחמים בואכה השתאות מקבלים את פניו. “ברוך את ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו  וציוונו להתעטף בציצית” והוא פוסע פנימה. שם מהמפתן הוא מבחין כי שלושה מתפללים מורידים במרץ פוסטרים שלו ושל הלוגו של האושר מקיימים מצוות פרו ורבו. הוא מביט סביב ורואה את קירות בית הכנסת מצופים בתמונותיו מקיים מכחול בשפופרת עם הצרפתיה, הוא סב על צירו וחזר לביתו לקיים תפילת יחיד. שעות של תהיות וסופש של מחשבה טורדנית לא נתנו לו מנוח ושתי החלטות  שהתחזקו ככל שהדקות נקפו “זה לא יכול לעבור בשתיקה ואני צריך להסביר את זה לאמא למרות הברוגז ביניינו.”

יום ראשון החופשי עבר לאט בישיבה בבית ועישון מאסיבי. הבושה ומחשבות הנקם טרפו את דעתו. אחרי הביקור בשוק הסיטונאי ופתיחת החנות הגיע טלפון מוזר מהבנק שגרס כי המינוס נמחק כלא היה וכעת הוא עומד ביתרת זכות חשודה של שלושים ושישה אלף שקלים. מוזר, אבל במופלא ממך לא תחקור.

ערב יורד נשימה עמוקה רגע של דממה פאוזה של פלאש בק ושלוש נקישות בדלת. מצידה השני קול שובב של קשישה “רק רגע, …” שניות ארוכות ושוב “עוד רגע ” צעדי סוליית גומי מתקרבים אל הדלת נעצרים ואור ממרפסת הבית של נג’ט מאיר את חדר המדרגות האפל. במבט קפוא של שחקן פוקר הרואה את הצפוי מראש היא אומרת לו ” בוא כנס יעקובה (דגש ב ב) כנס יא חמאר (חמור) ” היא זורקת לחלל האויר , לא ממתינה מסתובבת אל עבר הסלון ובנעלי בית אדומות מפרווה וצמר גרבי ספורט לבנות וחלוק כתום על חולצה לבנה וחצאית משובצת היא צועדת אט אט, עקב בצד אגודל אל עבר הכורסא שלמולה הדום לרגליים המונח בדיוק מילימטרי למידותיה.

“אמא…”

“אתה רוצה לאכול משהו?’
“לא, אמא….”
“לך תביא מהמטבח את המעמולים שאתה אוהב עשיתי לנו קפה.”
” עשית לנו קפה? לנו? ”
” לך תביא את המעולים יא זריר ( קטן) ושב בשקט כשאמא שלך מדברת.”

” ביום רביעי בא אצלי הנכד של ציון …”
“הוא בא לאיים עלייך אני אשחט אותו בספר תורה אני….”
“אוסקוט (שתוק) אוסקוט יא חמאר  הוא יכול לאיים עליי החומץ בן יין הזה? חרא עליו. הוא בא אצלי התיישב פה יעני הוא ג’ון ויין מראה לי תמונות שלך עם איזה גברת ואומר לי שאתה חייב כסף לבוס שלו על קלפים. אמרתי לו אין בעיה שישאיר לי את כל התמונות פה ואני אדאג שיקבל את הכסף. ואין לו מה לדאוג מאישה בת 87 . איך שהוא הלך התלבשתי והלכתי אצל ציון סבא שלו. דפקתי שלוש פעמים בדלת ואיבון אישתו פתחה לי, ‘אני צריכה אותך ואת ציון עכשיו דחוף! עכשיו אפילו לא עוד רגע אחד. “ציון ישן” היא אמרה אמרתי לה עכשיו אפילו לא עוד רגע אחד. אחרי דקה יצא פרעה מהחדר והתיישב לידינו.

“ציון ואיבון תשמעו אותי טוב מאוד, אני מדברת עכשיו רק פעם אחת, אני בת 87 ובספר תורה אני מתכוונת לכל מילה . לפני שעה בא אצלי הנכד הקטן שו אסמו אל זריר דוד, הוא הראה לי את הזוהמה הזאת , והראתי לו את התמונות ואיים עליי שאם לא אתן לו 286 אלף עד שבת הבאה הוא יפרסם את זה. עכשיו ציון, אתה ואני יש לנו ברית דמים מזמאן אל אינגליז (מזמן האנגלים), אבל עד הילדים, אף אחד לא יאיים על הילדים של נג’ט, אבדאן אף אחד כולל אף אחד כולל אף אחד, גם אם זה הנכד של ציון חביב אלבי. עכשיו תשמע אתה קורא אצלך את הנכד הזה שלך נותן לו את התמונות ואומר לו שיצלם עוד עשר כאלה יפרוץ לבית כנסת בשישי בצהריים אחרי מנחה ויתלה את התמונות בכל בית הכנסת. חוץ מזה אתה משלם לו 286 אלף שקל ושם עוד שלוש מאות אלף שקלים בחשבון של יעקובה איבני, הוא אולי חמאר גדול אבל הוא בן שלי. אתה היית קבלן ובלי עין הרע יש לך . עכשיו אתה שואל למה שאתה תעשה את זה? אתה זוכר שהכרת את אסמה אני הייתי מחביאה אתכם ואחרי ששמת אותה בהריון ברחנו כולנו לארץ ישראל כי המשפחה שלה הישמעלים רצו לשחוט אותה כמו כבש לכפרות. בארץ כשהפקיד שאל איך קוראים לה אני אמרתי איבון. ומאז היא איבון. אותך היה קל לבדוק אם אתה משלנו אבל היא? מי בדק אותה ואיך אפשר לבדוק אותה?  אבל ציון עוד דבר  שאתה לא יודע שבמשך שנים היא שלחה וקיבלה מכתבים ותמונות מבגדד דרך טורקיה. חלק מכל זה נשאר אצלי, ביטוח כזה אתה יודע…ועכשיו יש לי שאלה, מה אתה חושב יעשו לנכד העאמה שלך בלה פמיליה אם ידעו שהוא מוסלמי, והוא דאוד ולא דוד, ומה החתן הגבאי שלך יעשה אם יבין שאישתו מוסלמית ? והילדים שלו ישמעלים ?  ומה יעשו לו בבית הכנסת? מה יגידו מאיר משה וחיים הבנים שלך? האחים שלך החברים , להמשיך…..”  הוא לא ענה לי אף מילה, קמתי ללכת ובדרך לדלת אמרתי לו ” ציון אתה זוכר איך קראו לי בעירק? ‘נג’ט המג’נונה’ הוא ענה  הסתכלתי לו טוב טוב ברטוב של העין והלכתי.

ערב שבת אני אוספת את סימה השכנה קצת יותר מוקדם והולכת בבית כינסת, נכנסנו הכל תמונות שלך מכחול בשפופרת עם הגברת הזאת הבנתי שהכל בסדר.
“באמת יש לך העתקים של מכתבים ותמונות של איבון?”
” יא איבני, מרבה דעת מרבה מכאוב אמר החכם מכל אדם.”

“רגע אני לא מבין? למה היית צריכה לתלות את התמונות שלי ככה ערום ועריה מול כל הבית כנסת? יכלת רק לקחת ממנו את הכסף למה היית צריכה לבייש אותי?”

” אהההה ( צוחקת) קודם כל בגלל סימה יושבת לידי כבר עשרים שנה אומרת לי ‘יעקובה שלך עדיין לבד? אולי הבן שלך יעקב לא אוהב נשים? אולי הוא הומוסקסואל כמו שאומרים הצעירים?’ היא אומרת את זה ככה בשביל להכניס את הסכין ולסובב. נכנסנו נעמדנו בעזרת נשים הסתכלתי לה בפנים ואמרתי לה ‘את רואה סימה, פחחח עליק הומוסקסואל חשבת?  הבן של נג’ט אכבר גבר גבר שבגברים.  אבל את האמת?  את הבעדלה (הבלגן) ביניינו היינו צריכים לגמור איכשהו,  יא חמוריאן אם לא זה לא היית בא אצלי? ידעתי, יודעת אם נפש בנה וצדיק נפש בהמתו.

לך לך תביא עוד מעמולים מהמטבח.

תגובה אחת בנושא “יודעת אם”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *