התשובה

אומרים שהמרחק בין מרכז השמע למרכז המודעות הוא הגדול ביקום – מהרגע שאדם שומע את הוריו עד לרגע שהוא מבין אותם – לעיתים חולפות 40 שנה.

סוף שנות השבעים תחילת שנות השמונים היו גם סוף עידן התמימות . בתים בלי מזגנים ומדינה שלמה נוהגת בסובארו.  אינטרנט עוד לא נולד, על סלולארי אין מה לדבר, עיתונים היו שניים ידיעות אחרונות ומעריב, ברדיו גל”צ וקול ישראל, ובטלוויזיה חיים יבין ו”פסוקו של יום” קיבלו 99 אחוז רייטינג גם ביום כיפור.

הסנונית הראשונה של הטלוויזיה הרב ערוצית הייתה אוניה בשם “אודליה” שניסתה להעביר שידורים ואיכשהו הצליחה לעשות רעש תקשורתי יותר משידורים,  היא נעלמה תקופה קצרה אחרי שהגיחה. אחריה טלוויזיות השחור לבן של העם היושב בציון החלו להתפטם בשידורי ערוץ ה”מידל איסט טלווז’ן” שהלהיט שלו לבד משידורי רסלינג בראשות האחים ואן אריק ושידורי דת נוצריים בכיכובו של המטיף התורן וישו כסייד קיק, הייתה תוכנית בשם The rich and the fameous” “ התוכנית סיפקה הצצה לאורח חייהם של עשירים ומפורסמים ברחבי העולם. בפרובינציה הלבנטינית התוכנית היית להיט. גרסת המציאות למשפחת יואינג מדאלאס.

חמישי בערב גשם זלעפות בחוץ, כזה שמרעיד ויטרינות, ברקים שמאירים את השמיים ורעמים שמפחידים ילדים. על הכורסא יושב אבא מתחתיו נעלי בית חמות שחורות עם פרווה לבנה מחממת, עם פיג’מת פלנל בגדדית חומה עם פסים בז’, הכי ערבי שניתן להעלות על הדעת. בכיסי החולצה שנראית כמו ירכית של צנחן טחובה קופסת סיגריות ומצית. הוא יושב על הכורסא ורגליו מונחות על ההדום שמולו. הוא מכוסה בשמיכת צמר. על הספא בת שלושת המושבים מתכרבלים בצפיפות כיפית ארבע נפשות מתחת לשמיכה. על המושב שבצמוד לכורסא יושבת אמא יד שמאל שלה טובעת בכף ידו הענקית של אבא  ויד ימין מחבקת אותי שנצמד אליה בתנוחה עוברית וראשי מונח בחיקה, בצמידות סרדינית של ממש אליי יושבת אחותי ואחי נדחק לחרך הנותר בינה לבין מסעד היד בפינה הימנית. אנחנו כל כך קרובים שתזוזת הסרעפת מצידה האחד של הספה מורגשות בקצהה השני. כולנו מכוסים בשמיכת צמר חומה וממתינים לעוד פרק ב”עשירים והמפורסמים”.

הפרק נפתח בפרולוג ומציג את הבתים של המיליונרים אותם נראה היום. אחד במלבורן,  אחד בפילדלפיה ואחד במילאנו. “תגידו , איפה הייתם בוחרים לחיות?” זורק אחי שאלה לאוויר. מיד אני עונה ב”פילדלפיה – אני אוהד של הסיקסרס ( קבוצת הכדורסל של פילדלפיה) וככה יהיה לי הכי קל לראות משחקים.”
“אני הייתי בוחרת במילאנו אופנה, אירופה והאיטלקים חתיכים לאללה “. שולפת אחותי.
” אם אני צריך לבחור אני בוחר במלבורן – אוסטרליה, איזה בעיות כבר יש להם ? וחוצמזה נראה לי שיש שם שקט ואני מת על זה.” עונה אחי על השאלה של עצמו. דממה.

” אמא באיזה מקום בעולם את היית רוצה להיות?” אני שואל . היא מביטה סביבה מהדקת את השמיכה כך שכפות רגלינו היחפות לא תבצבצנה החוצה וחלילה תתקררנה ועונה לי תשובה שעד היום חורכת לי את הגוף: ” אני יושבת בבית, מעליי יש גג בחוץ יורד גשם, האנשים שאני הכי אוהבת בעולם צמודים אליי אחרי שאכלו התקלחו והם מכוסים, מכל הבתים בעולם הייתי רוצה להיות בבית הזה ומכל התקופות בהיסטוריה הייתי רוצה להיות עכשיו.”

“אבא באיזה בית היית רוצה אתה לחיות?” אני לא מאפשר לו להתחמק. הוא מחייך ובלי לחשוב פעמיים יורה “בכל מקום שאמא שלך נמצאת בו זה המקום הכי טוב בעולם להיות בו.”

עשרות שנים עברו מאז, אמא נפטרה מזמן ואבא “אגואיסט” שכזה מיהר למקום שהכי טוב בעולם להיות בו – לצידה!! האחים שלי ואני גרים לגמרי בארץ, איפה מילאנו? איפה פילדלפיה? ועל אוסטרליה אף אחד אפילו לא חולם.

השבוע חום למות, העוללים כנגדו ועבדכם הנאמן אחרי ארוחת ערב יושבים במזגן   על השולחן כוסות שתיה קרה בטלוויזיה כתבה על  בתים של כוכבי ספורט ברחבי העולם.  המצלמה נכנסת לבית חלומי על הים, ויטרינות ענק, אורגינלים על הקיר, ברזים מוזהבים מגרש כדורסל לצד בריכה בחצר, באמת עושר מנקר עיניים. לפתע מגיעה קריאת התפעלות מכיוון דור ההמשך, ” וואו איזה בית – היה מתאים לי.” דממה.

“תגיד אבא, באיזה בית היית רוצה לחיות? .” שואל אותי הזאטוט.

חייכתי……

 

תגובה אחת בנושא “התשובה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *