התפכחות

במשך שנים פוסטרים נושאי דמותו קישטו קירות מעריצים. שיער גולש גבוה חסון בבגדים אופנתיים במרכזה של במה רחבת ידיים, פרסומת לבריאות. החיים היפים היו מנת חלקו, מכוניות ודוגמניות ממודלים חדשים מסיבות נחשקות ורכילויות מחמיאות. ישיבה בשוליה של מסעדה אופנתית כדי להספיק לאכול ולא להיות במרכז העניינים. הבנים רצו להיות כמוהו והנשים חלמו עליו כבעל או כבילוי ללילה.

השנים חלפו ותחושת המחנק בגבולות גוש דן הפכה בלתי נסבלת. כוכב כמוהו במדינה כל כך קטנה? עם היופי, החוש העסקי והגישה לבריות השמים הם הגבול, או לפחות אמריקה. הוא ארז במזוודה תחתונים וחלומות מברשת שיניים ופנטזיות הטמין בתיק רחצה והמריא אל הלא נודע.

עשורים של שמועות על עסקים בשמונה ספרות, ומסיבות של האלפיון העליון, טיסות במטוסים פרטיים למסיבות של נסיכים ושועים אחרים, חלפו מבלי אישור או הכחשה. אי חזרתו לארץ האבות פורשה על ידי מעריציו המתבגרים כמי שעשה את זה במגרש של הגדולים, ומותניה של ארץ קטנה במזרח התיכון צרים מהכיל את שיעור קומתו.

נסיעה אקראית לצפון ועצירה לא מתוכננת בתחנת דלק סמוך לעפולה חשפו אותי לפרצוף מוכר לבוש בהידור ” זה אתה?” שאלתי. חיוך יוקרתי כמו כרום, ומרעיש כמו ז’ורנל נע ימינה ושמאל ושלל את סימן השאלה. “אתה בטוח?” הקשתי, הוא השפיל מבט הניד בראשו ונשא את מגש קפה מאפה אל השולחן הרחק מההתקהלות התישב בגפו בהה בקהל ולגם מההפוך. יש דברים שלא משתנים.

התיישבתי רחוק ובהיתי בו. איזה סטאר קווליטי איזה הוד איזה הדר. איזו צניעות. קזבלן מודרני.
חליפה שחורה שלושה חלקים בחולצה לבנה יוקרתית. כאילו לא מחובר לישראליות קייצית של מכנסי ברמודה דגמח על אדידס בלי גרביים וטי שירט. הוליווד בפרברי עפולה.

קול צעיר כרז את שמי, ‘כריך בולגרית והפוך’ , ניגשתי. “אתה יודע מי יושב שם?”
“בונקר שלא משאיר טיפ” ענה הינוקא.
” אתה מתבלבל עניתי זה?? .. זה מלח הארץ יוצא יחידה קרבית אומן יוצר שחקן כשרון שלא רואים פה כל יום, אבל גם עם ראש. יצא לדוד סם ודפק מיליונים בהיי טק. דיקלמתי את מדורי הרכילות, של שנות התשעים. ככה תותח. בטח סתם לא שם לב. קורה בכל אופן בנאדם.”

“אחי, הבלורית של האין שיער ה”ר” של ה’אינגליש’ והדאווין של מלך הכיתה של ח 1 לא ישלמו לי שכר דירה. שנקל בכוס שווה יותר. ”

“אתה ילד ” זרקתי מטבע של עשרה שקלים  לכוס וחזרתי עם המגש לשולחן הפלסטיק האדום, ועשיתי כאילו אני לא מסתכל, אבל לא הורדתי ממנו את העיניים. שניות לאחר שניגש להוציא דבר מה מהדלת האחורית של מרצדס לבנה מהסוג של הביוקר חשתי שתי דפיקות על הכתף. אישה שמנה בת גילי.” לא יכולתי שלא לשמוע את השיחה שלך עם הקופאי. אל תתבלבל ואל תיתן למדורי הרכילות להתל בך. תאמין לדוריס אני במקרה הייתי שכנה של אמא שלו ומכירה אותו מגיל אפס. הוא לא עזב את הארץ מרצון. את המדינה הוא עזב לאחר שהואשם בכך שמימן הפלה לקטינה אותה הכניס להריון. הוא ברח לאחר ששילם למשפחתה סכומים מטורפים במושגים של השנים ההם כדמי שתיקה. החברים בתקשורת פשוט לא דיווחו זה היה עולם אחר. להיפך כמה חברים הפיצו מיתוס כאילו מעבר לים מחכים לו מליונים בחברת הזנק אבל למעשה הוא עבד שם כשכיר בחנות ספרים שעוסקת בהיי טק לא ממש סטארט אפ, דרך אגב את אמא שלו זה הרג. ובגלל זה אני לא יכולה להסתכל עליו. איכסס, איזה אישה היית אסתר אמא שלו חבל לך על הזמן ”

“די נו… מאיפה את מביאה את זה? סתם צרות עין… ישראלים מה כואב לכם לפרגן? תראי איך הוא לבוש תראי מאיזה רכב הוא יצא… דיי נו בחיאת… ”

” תביט החוצה” שם בחליפה שחורה ליד מרצדס לבנה ונקיה להכעיס הוא עמד כשהדלת האחורית פתוחה לרווחה אליה אחר כבוד נכנס גבר בגיל העמידה בכובע קש רחב שוליים חולצת הוואי כחולה מכנסי בז’ רחבים ומוקסין ולצידו בלונדינית בלוק בועות של חלומות נעורים. הוא סגר אחריהם את הדלת נכנס למושב הנהג הניע ונסע.

5 תגובות בנושא “התפכחות”

  1. WOW – הייתכן שהתקשורת שומרת על כבוד האדם, גם אם חטאו היה גדול ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *