העבודות והשירות

ארבעה ילדים התייתמות משני הורים ואבדן בעל לא הכינו אותה לזה. בחלוק קליל כשאין חוצץ בין עור גופה לאריג. היא עולה על המיטה נעזרת ביד שעירה ענודה בשעון מחוגים ורצועה שחורה, נשכבת על הגב קרירות ופחד מרעידים אותה, כשעיניה תלויות בריבועי התקרה האקוסטית. ראש לא מוכר רוכן מעליה שואל “אפשר?” מבלי אומר היא מהנהנת בראשה, להסכמה. הוא ניגש אל כיוון רגליה היחפות הפשוטות ומכוסות בסדין קצר מאורכה ומתחיל להסיע במהירות סניטרית את אלונקת החולה מהאונקולוגית אל חדר הניתוח.

חסרת אונים היא עוצמת עיניה בחוזקה לבל תקיא מהמהירות, תמיד נסיעה כאשר גבה לכיוון ההתקדמות הייתה עבורה סיוט. דמעה אחת גולשת על לחיה. בנסיעה מהירה אל מעלית אלומיניום על רקע לבן חמישים ושבע שנותיה חולפים לנגד עיניה העצומות לרווחה. ההורים, הגננת האחים הבית בו גדלה היסודי, התיכון, הצופים, הצבא, האקדמיה הנישואים הלידות גידול הבנות תאונת הדרכים של עזרא בעלה וחסרון ההורים. קול נשי ממוחשב הכריז באור מוגזם. ” חדרי ניתוח” קפיצת האלונקה הובילה אותה לדלתות הזזה חלביות שנסעו הצידה אחר כבוד וחשפו ריבועי תקרה נמוכים קטנים וחשוכים מהקודמים.

היא פוקחת עינים בזהירות כאשר מהירות האלונקה מואטת עד לכדי עצירה מוחלטת. האלונקה חונה בצמוד למיטה. קול גברי עדין במבטא ערבי מקיץ אותה מסרט חייה
‘ גבירתי את יכולה לעבור למיטה בבקשה” הוא מושיט לה יד עבה מקועקעת בעוגן בצידה הפנימי בחלק הנושק לגומץ, ומסייע לה לעבור למיטת הניתוח. קול נשי מחוץ לטווח הראיה מודיע בקרירות.’ אנחנו נמתין, דוקטור גולן מתעכב בניתוח קודם. ‘ אורנה בולעת רוק דמעה שניה מפלסת תוואי על לחי שמאל. היא אוחזת בחוזקה ולא מרפה מידו של הסניטר כאילו היית מצוף בלב ים סוער. הוא לוחץ את ידה בחזרה ומניח ברוך את ידו השניה עליה ועוטף את כף ידה בכפות ידיו. מתיישב על שרפרף עץ קטן ואפור עם רגלי מתכת לבנות המסייע לחולים לעלות למיטת הניתוחים. ישוב ברגליים מכווצות וברכיים גבוהות הוא פונה אליה באינטונציה נמוכה.

” גבירתי איך קוראים לך?”
” אורנה”
“את לבד כאן?”
“כן”
“למה אין ילדים? בעל? אחים? אבא אמא?”
“לא רציתי להדאיג אותם. אין בעל אין אבא אין אמא, אבל הבת שלי התחתנה אתמול עד 3 בלילה הייתי בחתונה והיום אני כאן, כולם חושבים שאני בים המלח בנופש. עם חברים גימלאים מהעבודה. מבחוץ חייכתי לכולם אבל בפנים הייתי הר געש של פחד וחששות.”

“גברת אורנה ‘עומרי, אסמע מיני’ ( אהבה שלי שמעי לי) אני חאלד. אני עושה (ב-ע, גרונית) בו (פה) עבודות שירות, למה אני מטומטם. הכי מטומטם. כשהורדתי סחורה בחנות רהיטים של איברהים נפל לי שולחן על הפינה איברהים התחיל לצעוק ולקלל עליי (אותי) . כל מה שהייתי צריך להגיד לא שאני מסטער (מצטער) ואני אשלם על התיקון, אבל וואלק אני גדלתי בלי הורים, בלי בית ספר, בלי מורים. ברחובות! . אני, כל מה שלמדתי זה ברחוב!! , ברחוב לא לומדים לדבר – לומדים להרביץ . וברחוב אם מישהו מקלל עליך (אותך) אתה הורג אותו. תודה לאל לא הרגתי אותו אבל הרבצתי אותו טוב טוב. אמרתי לך מטומטם. בבית משפט הגיע אישתו ושלושה ילדים קטנים ואז הבנתי מה עשיתי וכמה אני מטומטם. שלחתי אבא של שלושה ילדים לבית חולים בגלל שאני לא יודע לדבר. אני לא בוכה על זה שאני כאן, אני לא בוכה על זה שאין לי עבודה, אני לא בוכה על זה שאני לא רואה את אסמא והילדים, אני בוכה על זה שאבא של הילדים האלה בבית חולים בגלל שאני לא יודע לדבר. אם הייתי יודע לדבר כל החרא הזה לא היה קורה. ”
אישוני סימן שאלה עצובים נוזלים מהמיטה אל שרפרף העליה.
” גברת אורנה, החדר הזה עם הקור שלו גורם לבנאדם לחשוב. פה זה אתה ואלוהים. אין בלאפון (פלאפון) אללה יאחדו, אין טלפזיון (טלוויזיה) אין חברים אין משפחה אין אף אחד, זה רק אתה ואללה. כל יום אני מביא פה אנשים אחד גדול אחד קטן, אחד חשוב אחד סתם, אחד יפה אחד מכוער אחד צעיר אחד מבוגר. כולם מפחדים, בו (פה) גברת אורנה אין גיבורים. בו(פה) כולם שותקים ועושים חשבון עצמי (נפש) וכל אחד רוצה להגיד למישהו משהו שהוא שכח להגיד או לא הסביק (הספיק) או לא מצא זמן. אחד רוצה להגיד לילד שהוא גאה בו, אחת לבחור שלא הסביקה (הספיקה) להגיד לו היא אוהבת אותו, אחד רוצה להגיד סליחה לאבא שלו. כל אחד יש לו משהו לא סגור. ואני רוצה להגיד להם אללה יאחדקום חיים שלמים שתקתם עכשיו אתם רוצים לדבר, עכשיו? כשאתם לא יכולים אינען דינקום. ”

העינים שהאדימו והתמלאו החלו לגלוש.

” את גברת אורנה לא כמוני את נראית לי אישה מושכלת, אבל את יותר מטומטם ממני,. אני לא ידעתי לדבר אז הרבצתי, את חכמה את יודעת לדבר ועדיין לא אמרת לאף אחד כלום. את לא מטומטם את בחדן (פחדן) את מפחדת לשים אותך ראשון בתור. את לא נותנת לילדים לאהוב אותך, איך את היית מרגישה אם בת שלך עושה ניתוח בלי אומר לך? בטח גם יש אדון אורנה את לא אמרת לו את אוהבת אותו נכון? ”

מבטה לא מותיר מקום לספק.

הוא מתרומם לאיטו ופולט אנחת קושי ונעמד. יד ימין אוחזת בגב הוא ניגש לשולחן האחות מביא חבילה טישו מחלץ מהן שלוש יחידות ומושיט לה. מתחת לשמיכה ירוקה יוצאת יד לבנה ואוספת מידו המושטת את שלוש ריבועי הנייר.

שיני ניקוטין נחשפות בחיוך רחב,
” לפעמים אללה נותן לנו עוד שאנסה                  (הזדמנות)” הוא מוציא את נייד שבור מהכיס. מניח אותו על מיטתה. לוטף את ראשה.

“בואי אחות לודמילה בואי נצא לעשן סיגריה.”
“חאלד אתה השתגעת אני לא מעשנת”
“אחות לודמילה אנחנו נצא אני יעשן (אעשן) יאללה תעאל (בואי).”

דלת החלב מרעישה את עצמה לצדדים כש’היי’ חנוק  מחדר הניתוח מלווה את יציאתם.

“חאלד הטריק הזה של הטלפון יותר טוב מאחלה כדור הרגעה. ”

” דוקטור גולן עד לחדר אני עושה את העבודות בתוך החדר ניתוח שלך אני עושה את השירות. ”

 

4 תגובות בנושא “העבודות והשירות”

  1. תודה איקו יש שיראו בזה אופטימיות נאיבית ויש שיראו בכך המלצה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *