הסנדוויץ’ של אווה

ביום שגדעון מצא את החסד הוא תיקן את הכיור לאווה ערירית יוצאת שואה, שהשמועה אומרת שהיא דמנטית. בבניין עמידר מט לנפול בדרום העיר. שוכב ברגליים פשוטות החוצה מתחת לסיפון סתום בכיור משנות השמונים בגופיית סבא ספוגת זיעה שעולה כדי גובה הצלעות וחושפת בטן רוטטת מעלה ומטה. דגמ’ח עבודה כחול ומוכתם ונעלי עבודה שחורות.
“כוס קפה? ”
“לא גברת אווה אני יורד לרכב להביא ג’בקה וסיפון חדש”
“אולי סנדוויץ גדעון? ”
“לא תודה גברת אווה”
” אני מפורסמת כבר 80 שנים בסנדוויצ’ים שלי גדעון, כדאי לך.”
תודה גברת אווה אבל אכלתי. ”
” אולי בכל זאת?”
” לא תודה גברת אווה אל תטרחי.”

נעמד מזיע בצמוד לשולחן עץ לבוש שעוונית וניילון שותה כוס מים קרים מכוס זכוכית עירומה מידיות. “הפנתר הורוד” מרמקול הנייד קורא לו לענות.
“הלו.”
“גדעון זה אלכס, יא בן של זונה נראה לך אני צ’ יפס יא חתיכת זין? אני אשתין לך בפה יחתיכת חרא. נראה לך תשב אצלי על השולחן תשחק ולא תשלם? למה מה אני נראה לך כוסית יא מניאק? אני אבוא אליך לבית יאנוס את אישתך ואתה תסתכל יא מניאק, אני אראה לך מה זה לא לשלם לאלכס. ”

“אלכס כפרה אמרתי לך שאני אשלם לך יש לי תקופה קצת לא טובה. אני משתחרר עם כסף ואתה הראשון שמקבל למה ככה כפרה. ”

” כפרה תקרא לאמא שלך יא זין, עשרים אלף דולר כבר יש בינינו, וכל יום זה עולה בחצי אחוז. מתי תשלם כשזה יהיה חמישים? מאה?? מתי הא? (צועק) מתי? ”

“אלכס תרגע תקבל את הכסף, למה הלחץ? מחר אני משחרר קרן השתלמות ומעביר לך חלק מהכסף. ”
” מחר אתה מעביר לי עשרים אלף דולר גרוש לא פחות. עשרים אלף דולר שומע?? אם לא אני בא אליך הביתה ומפשיט אותו מעשרים אלף דולר. מה אני מוצא אני לוקח, זה או זה או תפרד מהברכיים יא בנזונה? ” טריקה.
בולע רוק.
“אני יורד רגע למטה גברת אווה. ”

יורד שתי קומות ברגל מתיישב על שתי המדרגות התחתונות סוליות נעליו על רצפת הלובי. מתנשם בכבדות מנגב את הזיעה הקרה עם הגופיה ומאזין לדפיקות הלב מחרישות האוזניים.

בידיים רועדות לוחץ ארוכות על מקש 2
” הלו”
” היי יובלי חמודה תני לי את אמא”
” טוב אבא, אמא זה אבא”
“כן מאמי”
“מאמי את שומעת? זוכרת שדיברנו על הסיפור עם אלכס.”
“נו??”
“אז נראה לי שאנחנו צריכים לעבור להורים שלך, לכמה ימים.”
“התבלבלת אני והבנות עוברות להורים שלי אתה…אתה תסתדר, אני שונאת אותך!!” בום.

נושם עמוקות, דמעות נקוות בזוייות עיניו מנגב את הפנים שוב בגופיה אוסף את עצמו יד שמאל אוחזת במעקה יד ימין נתמכת במדרגה והוא נעמד. ניגש לרכב באיטיות אוסף את הג’בקה והסיפון ועולה מהורהר חזרה לדירתה של אווה.
מניח את הכלים על הרצפה בסמוך לכיור ומזדחל שוב מתחתיו.

דקות ספורות אחר כך הוא עושה את דרכו המזדחלת מחוץ לארון המטבח ופונה לבעלת הבית.
“גברת אווה עכשיו הכיור כבר לא יטפטף.”
“באמת? איזה יופי, תודה לך גדעון ”
“לבריאות גברת אווה”
“כמה אני משלמת?”
“שום דבר רק חיוך.”
“נו, כמה עולה?”
“כלום, נו הכל בסדר גברת אווה.”
“די נו, לא באמת מה מגיע לך?”
“הכל בסדר גברת אווה.”
“איך אני יכולה להודות לך?”

” תחייכי גברת אווה זו התודה הכי גדולה בשבילי.”
“גדעון תן לי לפחות לתת לך סנדוויץ’, אל תיתן לי להרגיש לא בנוח. הנה קח ( מושיטה לו קופסה בתוכה ארוז כריך מכוסה באין סוף מפיות) ”
” אבל אכלתי גברת אווה. ”
” אז תן לילדים.”
מחייך ולוקח.

יורד שוב במדרגות מתקשר לבנק
” אילן איזה הלוואה אתה יכול לתת לי? ”
“אפילו לא שקל”
” אילן תהיה בנאדם ”
” אני פקיד בנק, מה קשור בנאדם. ”
נכנס לרכב מניע מצמיד את הנייד לאוזן.
” אילן די נו… ”
” גדעון איך הלוואה? איך?? אתה בחריגה בחשבון, את המשכנתא הקפאנו לחצי שנה, שתי הלוואות אתה כבר חודשיים משלם בפיגור איך עוד הלוואה? תגיד לי אתה איך, מה אני אומר לשמש מנהל הסניף ?”

” טוב אל תיתן, שיהיה לשמש לתרופות.” מנתק

נושם עמוק, לוחץ 4 ארוכות
” כן” נשמע קול נשי מבוגר.
” אמא מה עניינים זה גדעון. ”
” מין האד’ה? ” (מי זה?)
” הד’ ה גדעון איבנק. ” (זה גדעון הבן שלך)
” אין לי בן גדעון, אני לא גידלתי מהמרים. ” טריקה. נשימה נעתקת כאב חד מפלח את החזה אבל חוב דוחה עלבון. נשימה עמוקה לחיצה על 7 ארוך.
” קובי מה קורה?”
“גידי?”
” כן קובי גידי אחיך מה קורה? ”
” מה קרה שוב נתקעת בלי כסף ונזכרת באחים שלך אז לפני שאתה ממשיך, ממני לא תראה שקל וענתי נמצאת כאן איתי וגם ממנה לא תראה אגורה אז תחסוך לך את השיחה. ועל מה שעשית לאמא גם אל תתקשר.”

הוא נוסע למקום היחיד בו הוא יכול לחשוב, לים. נעמד בחנית אספלט גבוהה עם החלון הקדמי מול המים. הנשימות הכבדות שוב חוזרות, חלונות העיניים מתמלאים רטיבות. ליטוף על הזיפים והוא מתכופף לציידנית ברגלי המושב שליד הנהג. מוציא מים קרים, מסובב את הפקק לוגם. מושיט יד ימין לקופסת הסנדוויץ’ פותח אותה עיניו על הים מקלף את נייר האריזה אוחז ביד ימין את הכריך מביט בו בטרם נועץ בו שיניו. מילויי ירוק וחשוד. הוא מביט ולא מאמין. סנדוויץ’ בשווי 25 אלף דולר ירוק ומזומן. מופתע הוא מביט בקופסה על נייר האריזה נרשם בכתב יד גדול ומהוסס ” רציתי להיות מוכנה כשהנאצים יבואו, נאצים יש מכל הסוגים ונשבעתי שכשהם יבואו אני לא אעמוד מהצד כמו שכולם עמדו מהצד כשהם לקחו את המשפחה שלי.”

 

3 תגובות בנושא “הסנדוויץ’ של אווה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *