עוד מילה על מסי

פוליטיקה וספורט

1936 אולימפיאדת ברלין – המכונה הנאצית בראשות שר התעמולה יוזף גבלס מגייס את המשחקים האולימפים לצרכים פוליטיים ציניים הנועדים להכשיר את הלבבות ולשכנע את הצופים בעליונות הגזע הארי. שני אפרו אמריקאים משכונות מצוקה מקלקלים את החגיגה ושמים את  כל התאוריה הזו ללעג ולקלס כאשר ג'סי אוונס מביס את אלוף הרוחק הגרמני וקוטף את הזהב גם במאה מאתיים ומאה שליחים, מדליה בצבע דומה מביא ג'ו לואיס הביתה לאחר שמביס את פאר היצירה הארית שמרלינג בגמר.

1956 אולימפיאדת מלבורן – לאחר דיכוי המרד בהונגריה על ידי הרוסים מחרימים מטעמים פוליטיים וכמחאה על המרד הזה את המשחקים ספרד שוויץ והולנד. בעקבות מלחמת סיני גם מצריים עיראק ולבנון מחרימות את המשחקים כמחאה על מעורבותן של צרפת ואנגליה במלחמה. סין העממית מחרימה את המשחקים כי טייוון משתתפת בהם, לעומת זאת שתי הגרמניות המערבית המזרחית חולקות לראשונה משלחת אחת מאוחדת ושולחות רמז ראשון על העתיד להתרחש שנים אחר כך.

1968 אולימפיאדת מכסיקו – זוכי המדליות בריצת המאתיים מטר האצנים טומי סמית' וג'וני קרלסון מניפים אגרוף שחור אל על בעת נגינת ההמנונים כהזדהות עם מאבק השחורים בארה"ב לשוויון זכויות.

1969 מלחמת הכדורגל – מוקדמות הגביע העולמי 1970  ניצחון של אל סלבדור בבית נגד הונדורס מעצים את המתיחות שהייתה עד אז, הצופים במגרש מתקיפים את האורחים עם תום המשחק, בגבול מתחילות פעולות איבה בעקבות ההתנהגות במגרש, כחודש אחר כך הפעולות הללו מסלימות למלחמה של ממש שאורכת כמאה שעות ומופסקת בהתערבות בינלאומית וגובה מחיר יקר בשני הצדדים.

1971 אליפות העולם בפינג פונג נגויה יפן – משחק ראשון בין נבחרות טניס השולחן של ארה"ב וסין לאחר ניתוק היחסים בשנת 1949, מוביל להזמנה סינית של הנבחרת האמריקאית למשחק על אדמת סין לראשונה, האמריקאים נעתרים, חודש אחריהם נוחת בבייג'ין לביקור רשמי הנרי קיסנג'ר מזכיר המדינה האמריקאי כתולדה של ההפשרה ביחסים בעקבות ביקור נבחרת טניס השולחן, המונח "דיפלומטיית הפינג פונג" נולד ממש שם.  1979 חודשו היחסים הדיפלומטים בין המדינות באופן מלא.

1972 אולימפיאדת מינכן – טבח הספורטאים הישראלים.

1976 אולימפיאדת מונטריאול – רוב מדינות אפריקה החרימו את המשחקים במחאה על השתתפות ניו זילנד שהפרה את החרם הבינלאומי שהוטל על דרום אפריקה בגלל משטר האפרטהייד,  ושיחקה נגדה משחק רוגבי חודשים ספורים לפני האולימפיאדה.

1978 גביע עולמי לכדורגל בארגנטינה – החונטה הצבאית בשלטת משתמשת במשחקים על מנת לחזק את אחיזתה בשלטון, בחסות המשחקים היא משתיקה בצורה אלימה מתנגדי משטר.

1980  אולימפיאדת מוסקבה – 65 מדינות בראשות ארה"ב החרימו את המשחקים בשל הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.

1984 – אולימפיאדת לוס אנג'לס- כתגובה על החרם ארבע שנים קודם מחרימות מדינות הגוש הסובייטי את המשחקים בארה"ב.

ועוד לא הרחבנו על ההרחקה של דרום אפריקה מהזירה הבינ"ל הספורטיבית במשך שנים בגלל משטר האפרטהייד, או לקיחת התואר העולמי ממוחמד עלי על ידי ארגון האגרוף העולמי (הנשלט על ידי ארה"ב)  בשל סירובו להלחם במלחמת וייטנאם, לא דיברנו על ישראל המשחקת בכל המסגרות היבשתיות והבינלאומיות ביבשת אירופה כיוון שבאסיה הקואליציה הערבית מסרבת לקבל אותה ועוד ועוד. כך אם כן, לא מירי רגב, לא מסי ואפילו לא ג'בריל רג'וב, המציאו את החתונה הלא קדושה בין פוליטיקה לספורט. אל תתנו להם את הקרדיט הזה – הוא לא מגיע להם. ההיסטוריה של הזיווג הזה ארוכה כמעט כמו ימי הספורט, או בפרפראזה "הספורט הוא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים". מי שלא הבין את זה – או תמים או טיפש או שניהם.

הקלישאה על הגמל והדבשת

באמת לקבל ממדינה כמו ארגנטינה הטפות מוסר על הפרת זכויות אדם כמוהה כהרצאה על צניעות מפיה של יצאנית המוכרת מרכולתה ברחוב צדדי מפויח ומריח מבושם זול. המדינה שסיפקה בית חם לפושעים נאצים במשך שנים, שנשלטה על ידי חונטה צבאית אכזרית שהעלימה אזרחים חדשות לבקרים, המדינה אשר עד היום עיתונאים שם לא בטוחים, המדינה בה הרגישו אנשי הביון האיראניים חופשיים לבצע שני פיגועים במטרות ישראליות בשנות התשעים, אחד בשגרירות ואחד בבניין הקהילה היהודית, דווקא המדינה הזו מוצאת לנכון להטיף לישראל – כנראה הקלישאה על הגמל והדבשת נכונה – הוא באמת לא רואה אותה.

הסיבה האמיתית

אבל אף אחת מאלה הן לא הסיבה שנבחרת ארגנטינה לא הגיעה ארצה. במדינה בעלת מדלית זהב אולימפית אחת, וגם היא בגלישה, שביינינו זה מקצוע של "סטלנים", במדינה שהספורט הלאומי שלה הוא שש-בש המשוחק בים על ידי גברים עתירי כרס מקושטים בשיער מקליש החמושים בבירה, וגם הוא לא יותר מתירוץ למריבה שאחר כך אחרי שנגמרו כבר הסיבות האחרות. במדינה כזו, קשה להבין איך נבחרת המועמדת להיות אלופת עולם לא רוצה הפרעות בדרך לשם. היא רוצה להתרכז אך ורק במה שחשוב. אגב, אם היו כל כך אנטישמים היו מגיעים לכאן דווקא עכשיו כשחבורת השמנמנים הישראלית כבר בדרך לים עם לאפה וקולה וממחישים לה את ההבדל בין כדורגל אמיתי למשחק שהחבר'ה פה מכנים בטעות כדורגל.

ארגנטינה כבר שיחקה בירושלים, מסי כבר ביקר בבירה, ולא כמה ילדי כאפות משועממים המכתימים בקטשופ את חולצתו ירתיעו אותו מלהגיע לכאן. ראוי לזכור כי בעבר שלח איומים על חייו גם דאע"ש, לא ראיתי שהוא שינה משהו מאורחותיו בעקבות האיום הזה.  כדאי היה להקשיב למאמן הנבחרת – חורחה סאמפולי – מתרעם על קביעת המשחק בתאריך שנקבע על ידי עסקני ההתאחדות הארגנטינאית, וכמו במדינת ספורט אמיתית גם בארגנטינה ברגע האמת מקדים השיקול המקצועי כל שיקול אחר, כל השאר תירוצים וטרמפיסטים פוליטיים.

מסי לא שונא ישראל

מסי לא שונא ישראל, ולא אוהב ישראל, מסי רואה בישראל בסה"כ עוד שוק קטן למכירת חולצות נעליים וזכויות שידור, הקשר האמיתי היחיד שלו לישראל הוא הבית בו הוא נולד, ברחוב מדינת ישראל 10 רוסאריו. אני מסופק אם הוא יודע למצוא את ישראל על המפה.  לא נעים להגיד אבל אנחנו לא ממש מעניינים אותו.

ביטול המשחק הוא לא יותר מאדווה  חסרת משמעות בים, יומיים אחרי הביטול אף אחד בעולם בכלל ,ובארגנטינה בפרט, לא דש בזה. רק כאן יש עוד סיבה לריב,  השמאל אומר רגב אשמה, רגב אומרת  בירתנו הקדושה …..והשערורייה הבאה עוד 3….2….1….

מישהו אמר יובל המבולבל???

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *