הסוד

נוסטלגיה היא זגוגית מכוסה ערפילי געגוע כלואה  באמבטיית קרח של כאן ועכשיו.

זה היה חמישי בערב חורפי. הבית כולו היה ריח של חמין כזה עם קישקע וביצים חומות שעומד על אש קטנה ואסבסט כדי שאחרי יממה על האש אפשר יהיה לאכול את העצמות. מחוג השעון שלפני “מבט” בשמונה בערב טרם השלים את סיבובו, הבית מלא תכונה ובדלת נשמע צילצול. אבא ארוז בחליפה פותח את הדלת ו… יש נונה (סבתא) נחמה. “האחים שלך בטיול אנחנו יוצאים ואתה נשאר עם נונה נחמה. אל תשגע אותה!!” “הוא לא משגע הוא ילד טוב”.

“איזה כיף נונה השאירו לנו ת’בית לעצמנו.” עשר דקות אחר כך אנחנו לבד בבית משחקים מחבואים. היא סופרת עד עשר אני מתחת למיטה של ההורים. נונה מזייפת חיפוש ואני בתחושת ניצחון ובצחוק מתגלגל מצליח להגיע לטלוויזיה ולהנציח את תפקידה כ’עומדת’. ארבע תורות בדיוק עוברים עד שהיא מתעייפת למורת רוחי אבל משחדת אותי בקעאקה ( עוגיות מלוחות שיש הקוראים להן עוגיות עבאדי בטעות) עבודת יד פרי עמלה. זה אולי לא גורמה, אבל אם יש תרגום קולינרי למושג שלמות הוא היה לגמרי שם. אחרי שלוש עוגיות שלי ושני לגימות תה שלה היא הוציאה מכיס הסוודר קופסה צהובה מוציאה ממנה סיגריה ןמציתה אותה.

“נונה איך זה לעשן?”

“לא בריא.”

“למה?”

“יא וואלאד וואללה אני לא יודעת, אבל אומרים זה לא בריא.”

“אז למה את מעשנת? אם את יודעת שזה לא בריא.”

” אנ’לא יודעת אני רגילה.”

“אז תתרגלי אחרת”

“אני לא יכולה.”

“למה?” וברגע של צלילות של אויר אחרי גשם.

“יא איבני חיים פעם אחת ואין לי כבר כוח למלחמות לא עם העולם ולא עם עצמי. בגיל שלי מה שיש יש ומה שאין כבר לא יהיה. ”

“גם אני אחיה פעם אחת?”

” כן כולנו יא אזעאר”

” אז תביאי סיגריה. ”

” אתה ילד”

“מה זה משנה אם בלאו הכי חיים פעם אחת אם מעשנים בגיל 5 או חמישים. ”

“אתה….אני לא יכולה לסרב לך… ” היא מושיטה לי סיגריה בוערת, בחיוך של ג’ון וויין אחרי שהורג את הרעים מצמיד אותה לשפתיים ושואף מלוא ריאות. את השיעול ההוא לא אשכח לעולם. השתעלתי ודמעתי, דמעתי והשתעלתי. לא עזרו כוסות מים ודפיקות על הגב ניסיונות הקאה כושלים וכוס חלב לא הצליחו לגאול אותי מהתקף השיעול האגרסיבי. לבסוף פתיחת חלון סגריר של פברואר ומחוגי השעון עשו את שלהם ואני נרגעתי. מיד כשהבחינה כי נשימתי חזרה לסדרה היא חיבקה אותי בעוצמה והחלה לבכות. אני עוד מרגיש את דמעותיה על חולצת הפיג’מה שלי בריח חמין ובקור מקפיא. “למה את בוכה נונה?”

“יא וואלאד לפעמים אתה אוהב כל כך מישהו שאתה עושה לו רע מרוב רצון לעשות טוב.”

“לא הבנתי.”

“אתה יודע מה הדבר הכי חזק בעולם?”

“אבא.”

“אפילו יותר מאבא.”

“יותר מאבא??”

” אהבה”

“יותר משנאה?”

“הרבה יותר משנאה”

“מאיפה את יודעת?”

“אתה ילד חכם תחשוב… חייל שעכשיו ירו בו ועוד כמה שניות הוא ימות, מגיע אליו המלאך גבריאל ואומר לו ‘יש לך עכשיו בשניות עד שתמות אפשרות אחת, או לראות ולהרוג את מי שירה בך או לראות ולחבק עוד פעם אחת את אמא ככה מכל הלב, את מי הוא ירצה לראות מול העיניים לדעתך?”

“את אמא ברור”

“זה למה אהבה היא הכוח הכי חזק בעולם ובטח יותר חזקה משנאה.” שתיקה וחיבוק עז היא על הברכיים בדמעות כששמלת הירוקה נוגעת ברצפה ואני מלוא קומתי הזעירה חובק אותה בזרועות גמדיות ומניח את ראשי על כתפה הימנית. שניות של התעשתות והיא נושקת לי, כפות ידיה על כתפיי מרחיקות אותי ומעמידות אותי פנים מול פנים.” הסיגריה הזו תהיה הסוד שלנו. לא נספר את זה אף פעם לאף אחד.”

“למה?”

“כי אמא ואבא יכעסו עליך ועליי ואם אתה אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותך אתה לא תספר לאף אחד.”

“בטח, בטח לא אגלה, נונה אהבה זה הכח הכי חזק בעולם זוכרת?” השארנו הכול פתוח בקור מקפיא היא החליפה לי בגדים בישמה את עצמה שוב. עם כל הכבוד לאהבה גם פחד הוא לא כוח שיש להקל בו ראש. ‘מבט’ ו’מוקד’ הסתיימו ובאצבע של ‘פסוקו של יום’ נשמע מפתח במנעול הדלת. הוריי נכנסו פנימה ומצאו אותי רדום עם נונה נחמה על הספה בסלון.

“מוסא איך אין ריח של חמין אולי התנור מקולקל?” אמא תמהה.

“לא, רציתי להראות לילד גשם, אז קצת פתחתי.” היא נעצה בי שני עיניים ירוקות וגדולות וקרצה. אבא הרים אותי מהסלון והניח אותי במיטה. מאז אותו ערב אפוף עשן בניחוח חמין ובטעם קעאקה לא העזתי להכניס אפילו פילטר לפה ובדבקות של מאמין בתפילת שמונה עשרה שמרתי את הסוד שהמתקנו בטעם טבק באותו לילה, אבל יותר חשוב מזה  הבנתי מה באמת חשוב . עברו שש שנים נונה נחמה קיבלה שבץ מוחי נפלה אל מותה בבית בו עישנו ביחד. אני לא יודע מה היא הרגישה בשבריר השנייה הנורא ההוא אבל בוודאות אני יודע מה היא ראתה.

היום כשלא היא, לא אמא ולא אבא כאן אפשר כבר לגלות.

 

 

 

2 תגובות בנושא “הסוד”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *