הניחו לשואה חוצפנים

במספרה של דודו בשכונת שפירא יש תמונה שמספרת את סיפור של המדינה. התמונה מהברית של בנו בכורו, אביו הסנדק עטוף בטלית מערסל ביד מופשלת שרוול ומעוטרת במספר את נכדו – מתחת מודבק דף לבן קרוע בסילוטייפ ועליו מילה אחת בעט – “הנקמה”. עכשיו מי רוצה לספר לדודו על השואה?

בשנים האחרונות הפך ניצול השואה למטבע עובר לסוחר. כל מי שחש כי הוא סובל מאפליה קיפוח או עוול, מיד מגיע לשואה. אין תחנות ביניים , אין מדרג  אין רמות הכל שטוח – הכל שואה, ואם לא שואה אז לפחות “משטרים אפלים מאמצע המאה העשרים”, כל שוטר הוא קלגס וכל פרובוקאטורית בשקל  היא אנה פראנק. ילדים המפונים מרצועת עזה בפינוי/גירוש היהודים משם עונדים תלאי צהוב והולכים מורכני ראש לצד שוטרים לבושי שחורים. יחצ”ן אחד יושב מאושר – “הכנסנו להם” הוא לוחש, והצלם הגאה מבסוט – “איזה פריים לפנתיאון”. כולם ניצחו ואנחנו הפסדנו.

משורר מוכשר שעתידו מאחוריו מנסה לחזור לרלוונטיות בעזרת שחרור איוולת חסרת פשר לאוויר , ומחולץ ממנה דווקא על ידי גדול מתנגדיו – שר הביטחון – שקפץ כנשוך נחש וברפלקס מותנה אסר לשדר אותו בתחנה הצבאית והסית את הדיון מהעקרוני לפרוצדוראלי. אחריו מציין שחקן וזמר ותיק כי היה שמח לשבת על הגג של….. טרבלינקה – לא פחות, ולראות את העשן היוצא מהארובה מפזר את שאריות גופתו של סופר מוערך. קצת השתגענו, לא?

אל שיאיה של הציניות המטורללת הגיעה לאחרונה המאבק נגד גירוש/פינוי מסתנני העבודה. במאבק הזה של העשירים נגד העניים, אנשי הרצלייה פיתוח נגד דרום תל אביב, אלה רוצים עוזרות בית במחיר טוב ואלה רוצים את חייהם בחזרה, מירוק המצפון תמורת חייהם של השקופים – סך הכל עסקה הוגנת. למצער גם כאן באופן לא מפתיע דימויי שואה מככבים. איזו רמה של ציניות, עזות מצח, חוצפה וצרות אופקים מביאה  מישהו להשוואה המופרכת הזו, וכן גם אם מצאתם שלושים יוצאי שואה שמסכימים איתה. המאבק הזה הוא מאבק של מרכז ופריפריה, וכן דרום ת”א היא לגמרי פריפריה ברמת תקציבים הפיתוח והיחס השלטוני אליה, במחשבה שנייה פריפריה זו מחמאה – זה אזור שכוח אל. זה מאבק של השבעים ברעבים, דימויים מחוסרי הקשר ונגועים בגזענות דוגמת סכנת החיים שאינה קיימת למעשה במדינת היעד אליה הם מוטסים אחר כבוד עם דמי כיס נאים, מקבלים כיסויי נרחב אוהד וחסר פרופורציה בתקשורת הממוסדת רק בגלל היותם של מובילי המחאה הזו נשואי הערצתה. העובדה כי האיחוד האירופי קבע כי אין סכנה במדינות המוצא של המסתננים, כמו גם מדינות אחרות דוגמת שוודיה המגרשות אותם חזרה אל ארצותיהם הוצנעו, חגיגות יום העצמאות האריתראי, מדינה לה יש קשרים דיפלומטים עם ישראל, בהם השתתפו המסתננים ביחד עם שגריר המדינה בישראל נעלמו מעין התקשורת – מוזר לא?  ישראל הישנה במרעה. ישראל האינטרסנטית.

מהלך ממשלתי שנדחה פעם אחר פעם על ידי בג”ץ עד אשר שוכנע זה האחרון כי אין כל סכנה למשולחים, ולא זו אף זו, אילץ את המדינה להציב במדינת היעד שליח שיוודא כי למגורשים לא יאונה כל רע. רגע, אז עכשיו גם בג”ץ הוא לא מוסרי?

 

אין כאן כל כוונה לאמוד על ההבדלים בין מסע השקרים המופרך הציני והמחוצף הזה לשואה, אלא רק לומר המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים – הפסיקו להשתמש בזיכרון השואה ובאירוע ההיסטורי החד פעמי הזה בכל הזדמנות. הניחו לשואה חוצפנים!!!

אגב, שאלתי את אבא של דודו אם הציעו לו להגיע למדינה אחרת לפני שהוא נשלח לאושוויץ, אם הציעו לו סכום כסף, נגיד 3500 דולר כדי שיתחיל שם חיים, אם כל זה עבר מבחן משפטי חמור כמו בג”ץ, ובכלל אם כל זה התקיים בדמוקרטיה, הוא השיב שלא, טוב הוא כנראה לא זוכר , זקן, ואחרי הכל עבר שואה…. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *