הנהלת חשבונות

בית המשפט היה מלא מפה לפה כאשר נכנס השופט אל היכל הצדק. הוא פסע ארבע צעדים כבדים עטוי בגלימה וארשת חשיבות עצמית. הוא הסיט את הכיסא מעט לאחור נעמד על הבמה הביט בפסיפס האנושי רב הצבעים הפרוס מתחתיו הסכית לשניה, דומה היה כי נהנה מהדממה, “בבקשה לשבת” לחש בלאט והתיישב. קירב את הכיסא אל שולחן השיפוט הסיט מבט אל הקלדנית ומשזו אישרה כי היא מוכנה. הרכיב משקפי קריאה שחורים על קצה החוטם נשם עמוקות והחל לקרוא את פסק הדין.

כמקובל ובניגוד לכל הציפיות הוא החל בזיכויו מחמת הספק של הנאשם מכל עבירות השוחד אשר יוחסו לו. את התדהמה שאחזה בסקרנים הרבים ולבטח בעיתונאים קשה היה להצניע. מבטים עמוסי סימני שאלה שוגרו לכל עבר. עוד בטרם התעשתו מהפתיח התמכרו להקשבה לגוף הדברים, אשר מחד הביע התרשמות עמוקה ממעשי החסד הרבים אותם עשה חיים הנאשם לאורך ארבעים ואחת שנות קריירה בעולם הכספים התאגידי ומאידך לא חסך שבטו מדרך ההתנהלות הכלכלית הפושעת אותה סיגל לעצמו במהלך כל השנים הללו. לצד רישומים שנויים במחלוקת במסמכי תאגיד והעברות כספים תמוהות לעמותות שספק אם היו זקוקות להם שיבח אותו כבודו על הסיוע המאסיבי לאנשים השקופים. על אותה אישה נכה, גברת סילבי עג’מי, שבמהלך שנים נרשמה כעובדת אך קיבלה פטור מהחתמת כרטיס כאשר אין איש אשר יכול להעיד על תיפקודה. על אותו עובד נקיון חרש סמי חייט אשר הוסב באופן מעורר סימני שאלה דווקא לעמדת המודיעין והמשיך לקבל שכר ושעות נוספות למרות היעילות המפוקפקת של המהלך. ג’ וני יונתן כרמלי מכונאי הרכב במוסך החברה אשר נעדר כל שנה כשלושה חודשים לטובת טיפולים כימוטרפים של בנו, ועדיין המשיך וקיבל שכר כאילו עשה לילות כימים מפוייח מפליטות אגזוזים ומרוח בגריז . למעט הגברת עג’מי שהשיבה נשמתה לבורא שנתיים טרום פתיחת המשפט כולם כולל כולם זומנו לדוכן העדים. עדויות עילגות וחסרות קוהורנטיות, . אך פשוטות וחסרות תחכום הצליחו לטעת ספק גדול מספיק בלב היושב במרומי ההיכל כדי להניעו מן השבט אחי חסד. רמת החיים הגבוהה היאכטה ומכוניות היוקרה הרכוש הנדלני ואוסף האומנות המרשים הקשו מאוד על ההגיון והכבידו על קבלת ההחלטה אולם לבית המשפט לא היה זה מספיק.

” על אף הניגוד הזועק לשמיים בין שכרו של בכיר ככל שיהיה בארגון כושל לבין רמת חייו הראוותנית שלא לומר מנקרת העיניים של הנאשם אינה מתיישבת עם השכל הישר או ההגיון הכלכלי כפי שאנו מכירים אותו. לא הוצגו לבית המשפט ראיות מספיקות אשר יעניקו לו את הבטחון בשלילת חירותו של הנאשם. ”

מכאן עבר כבודו לסנוט בתביעה. “תמוהה בחירתם של הממונים בפרקליט חסר נסיון שזה לו תיק השוחד הראשון אותו הוא מוביל. ניכר היה כי בטחונם המופרז בזכיה בתיק הזה נוכח העדויות החד משמעיות לכאורה הביאו אותם לבחירה התמוהה הנ’ל. ראוי היה כי ממוניו ישבצו למשפט כה מרכזי תובע מנוסה יותר ולא ישליכו לגוב האריות המשפטי תובע צעיר שזה מקרוב סיים את לימודיו ועיקר עיסוקו היה עד כה תעבורה.” ביקורת חסרת תקדים בחומרתה ויוצאת דופן באופיה הוטחה ללא רחם בתביעה, כאשר עו’ד שלזינגר עומד שם נבוך ומסמיק ללא יכולת להגיב כאשר אגלי זיעה מטפטפים בגב הטי שירט הלבן שמתחת לחליפת הפינגווין אשר חודשה לכבוד פסק הדין הראשון במחלקה החדשה.

47 דקות של סיוט עברו על פרח הפרקליטות כאשר כל משפט של כבודו דוקרני ומכאיב יותר מקודמו. משנסתיים חלום הבלהות לחץ את ידי הסניגור השפיל מבט נשא פעמיו במהירות לשירותים שם ננעל שעה ארוכה מאוכזב ופגוע הלם שוב ושוב  בכף יד פתוחה וכועסת בקיר הבטון הקר. מצידו השני של המסדרון חגג הסניגור במסיבת עיתונאים מאולתרת בה שיבח את בית המשפט את הנאשם ובעיקר את עצמו.

משנתייתם המסדרון מסקרנים ועיתונאים יצא שלזינגר נחוש אל משרדי מנהלו, “אני שם את המפתחות, אחרי כשלון כל כך צורם עדיף שאני אסמן את הדרך החוצה מאשר הבוס יסמן לי אותה.” עשרים וחמש דקות של נסיעה בפקק עירוני אקראי הביאו אותו לחדר מדרגות אפרורי וחשוך. עליה זריזה במדרגות וכניסה נחושה ולא אופיינית למשרדו של דודי אגם, “אנחנו חייבים לדבר. ” ” נכון” השיב לו מיד דודי.
” שמע הפסדתי את המשפט הזה כמו טירון. הרגשתי כמו דג מחוץ למים זה לא התחום שלי ואני לא רוצה לעמוד במצב הזה יותר. ”

“אתה צודק”
” אני שם תמפתחות כמה זמן אתה רוצה הודעה מראש כי אני לא משאיר אדמה חרוכה אחריי, גם כשגומרים צריך לגמור את זה יפה.”

“סיימת?”
“כן!!”
“אל תתפטר כל כך מהר ילד. דיברתי עם הבוס שלך בתעבורה, אתה חוזר לרמי וכמו שנראה לי יש לו הצעות שתאהב לשמוע. ממני הוא קיבל את כל המילים הטובות עליך, ורמי הוא אח עוד מאוניברסיטת ת’א אם אני אומר הוא בדרך כלל מקשיב.”

“איך, כלומר הובלתי תיק אחד והוא כשלון מפואר. ”
” דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אחרי שאתה עשרים שנה בביזנס אתה יודע לזהות יכולות. ”
” אין לי מילים תודה. איזה יום של רכבת הרים זה היום. ”
” לך ילד סע לים קח כוס בירה ותסדר לך תראש בראשון אתה אצל רמי. ”
שלזינגר ההמום הביט בדודי כלא מאמין הודה לו קצרות ויצא את משרדו.

דקות ספורות לאחר מכן יצא אגם ממשרדו מבלי לומר מילה לאיש, וכמובן מבלי שאיש שואל אותו. הוא ירד במעלית מהורהר אל קומת החניון נכנס אל הרכב האופנתי יצא את שער הברזל האוטומטי והחורק ונסע אל מחוץ לעיר. בדרך עצר בצד הדרך ורכש פרחים אצל מוכר פרחים בצד הדרך.

שעה של נסיעה לצליליי פליי ליסט המורכב ממאוולים לא אופנתיים ושירי פאריד אל אטראש שזרים לאוזן התל אביבית. הוא הגיע לחניון כיבה את הרכב נעל את הדלת. וחצה את השער לבדו. איש בחליפה. חמש דקות של הליכה בשמש קופחת כשהוא צועד בגפו שיכנעו אותו להוריד את המקטורן לשחרר את העניבה ולקפל את השרוולים הלבנים עד למרפק.

מטר תשעים ושניים של אישיות נשואת פנים התייצבו כדקל שפל צמרת אל מול הכיתוב הדומם עליו הניח את הפרחים.
“אמא החשבון נסגר הוא העניק לך שכר בחסד ואני הענקתי לו חופש בחסד. עכשיו את לא חייבת לאף אחד שום דבר כמו שתמיד אהבת. ”

על הקבר זהרו בחיוורון האותיות “סלביה עג’מי”

3 תגובות בנושא “הנהלת חשבונות”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *