החיים בקבר אחים

שעתיים בתוך עוד יום עבודה אקראי בשקובית של חברת השקעות טכנולוגית תל אביבית נחשקת, נשען רונן לאחור הביט סביב הושיט את ימינו ולגם מה”הפוך” המכוסה שעל שולחנו. הניח שתי כפות ידיים פקידותיות על שולחן מתכתי, נעמד מלוא קומתו ושח בינו לבינו “עד כאן”. הזיז את הכיסא המשרדי המתנייע לאחור והביט סביב. אלמלא ידע כי מדובר בחברת ידע ביטוחי מתקדמת יכול היה בהחלט לטעות ולחשוב כי מדובר בסצנה מ”זמנים מודרנים” אשר נותרה על רצפת חדר העריכה.

הרבה לבד בתוך הביחד הזה היגג לעצמו. לא עוד. 

שטיחי יוקרה הפרושים למרגלותיו השקיטו את צעדיו כל הדרך לדלת הזכוכית גדולת הממדים אותה פתח בזהירות ובנחישות. הישיר מבט לרונה הפקידה. 

“אני רוצה לדבר עם יוסי” 

“קבעתם?”

”  לא אבל אני רוצה לדבר איתו עכשיו אם אפשר?”

“קרה  משהו?” 

“זה  אישי ? “

שיחת אינטרקום קצרה מכניסה אותו מבעד לדלת זכוכית ענקית הנמצאת לשמאלו. 

ארבעה צעדים חרישיים מובילים אותו לכיסא אורח גבה משענת במשרד המנהל. מצידו של שולחן הזכוכית הריק המאובזר במסך ענק, יוסי קטן הקומה בחיוך זחוח מעוטר זקן. 

“כן רונן? אתה יודע מה? טוב שבאת, הקדמת אותי. רציתי לדבר איתך על הירידה בתפוקות שלך, זה נראה כאילו בשבועיים האחרונים אתה נוכח נפקד. לא ביצעת שום עסקה כמעט אין שיחות יוצאות ממך ואתה נמצא כאן המון שעות. תגיד, נמאס לך להרוויח כסף. מה קורה?” 

“יוסי אני לא יכול יותר די נגמר לי, אמיתי לא יכול יותר.” 

” אתה רוצה חופש?” 

“אני רוצה לעזוב”!!  

“רונן אתה מבין מה אתה אומר?” 

“לחלוטין!” 

“אתה יודע מה קורה בחוץ? אנשים בגילך שמנמנים וקרחים (גיחוך מתנשא) לא מוצאים עבודה חודשים ופה אתה מרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש סביר. “

” יוסי אני לא יכול יותר, אתה מבין מה זה לא יכול יותר? לא יכול יותר לדבר עם לקוחות? לא יכול יותר לשוחח עם קולגות? לא מסוגל לשמוע מנהלים? מתבאס לקום בבוקר, שונא להגיע לפה כל יום, ובז לעצמי בכל פעם שאני מביט במראה, די לא מוכן יותר!! “

” שמע אתה נסער צא לחופש נדבר שבוע הבא. “

”  לא שבוע הבא, לא חודש הבא, לא שנה הבאה, אני יוצא מהדלת הזאת ולא חוזר, תשלם לי פיצויים אל תשלם לי פיצויים לא מעניין אותי אני לכאן לא חוזר.”

“מבחינתי אתה יוצא לחופש, עבור בהנהלת חשבונות ודא שהם מכינים עבורך את תיק הפרישה לחתימה שלי, אני לא חותם עד שאתה לא נותן לי או קיי טלפוני. לך לים נשום עמוק שתה איזה בירה גלגל איזה ג’ויינט תרגע ונדבר. “

” נראה לי שלא הבנת יוסי אני לא עובד כאן כבר 7 דקות אני לא הולך להנהלת חשבונות לא מתקשר אליך… ” רונה נכנסת 

” הפגישה של עשר וחצי כבר בחוץ. “

” עוד דקה” רונה יוצאת רונן נעמד בעזרת שתי כפות ידיים על שולחן זכוכית קר רוכן לעבר יוסי. 

“אתה איש קטן ורע והלוואי ותשרף בגיהנום כאשר כל הדרך לשם תלך במצעד בושה כשאתה מרוח בזפת ונוצות יא גמד בנזונה רע לב. ” הסתובב והלך מבלי לומר מילה. הוא יצא את המשרד הלך אל שולחן השירות הסמוך לקפיטריה פינה אותו בזהירות כאשר יוסי צופה בו בעניין מדלת הכניסה ללשכתו נעמד עליו וצילם את חוות העכברים הטכנולוגית ממבט על. קפץ ממנו ארצה יצא את דלת הכניסה וירד תשע קומות של אדרנלין במדרגות השירות. בחניה הוא השאיר את רכב הליסינג הריק מחפציו האישיים עלה על המונית הראשונה שנעצרה וביקש מהנהג להגיע לבית העלמין ולהמתין. 

גשם של פברואר שידרג אוקטבה והפך לסמיך וצפוף. מרצדס לבנה חבושה בכובע צהוב נעצרה בכניסה לבית העלמין הישובי. “אני צריך כאן חצי שעה כמה אני מגיע לך כדי שתישאר ולא תחשוב שאני בורח” 

“המונה אומר 78 אבאל’ה” 

 “הנה מאה עשרים תמתין לי כאן בבקשה.” 

” כולנו נחכה כאן, אני שרית חדד והתשחץ. ככה אתה נכנס בלי מטריה בלי מעיל כפרה? קח תמטריה שלי כפרה!” 

“הכל בסדר תודה.” 

“מה קרה נשמה מישהו הזיז לך את הרהיטים בקופסה ובאת לדבר עם אמא, אין כמו אמא שתדע לך. “

מאה עשרים שח מוגשים לנהג מבלי אומר, דלת ימנית אחורית וכבדה נטרקת ורונן כאחוז אמוק צועד בשלוליות פנימה, המותגים שהיו לו למלבוש הופכים לסחבות הממתינות לסחיטה ושיערו המקליש נדבק לראשו. הליכה נחושה בת דקתיים מביאה אותו אל מעוז חפצו. הוא נעמד אל מול מצבת האבן שפעם היית סבתא פרחה אשר הייתה לו לאם הוא השפיל ראשו בדומיה. דמעותיו נמהלו בטיפות הגשם לכדי תרכובת בלתי ניתנת להפרדה. עד מהרה הוא ירד על ברכיו הניח שני אגרופים עומדים על השיש כך שהזרת בתחתיתם והניח ראשו עליהם ומילמל “סליחה סליחה.” 

חצי שעה אינטנסיבית של בקשת מחילה גשם ובכי הסתיימו בנשיקה על האבן הקרה הנחת אבן כמקובל והליכה איטית ושבורה חזרה אל המונית. הוא ניגב את פניו ואפו בשרוול, אך הוא המשיך וטפטף. אל המונית הוא הגיע רטוב כאילו טבל במימי בריכה. קפיץ ידית הדלת החליק מידיו פעמיים עד אשר נפתחה הדלת מבפנים על ידי התשחצאי שעל ההגה. הוא החליק פנימה וטרק אותה. 

הנהג הביט בו והגיש לו את המגבת האישית שלו, 

“קח תנקה תפנים אבויה, לאן אני לוקח אותך נשמה?” 

“נתב”ג” 

“על העיניים שלי, כפרה הכל יהיה בסדר נשמה, אני חשבתי שהעולם שלי נגמר כשאשתי הראשונה עזבה אותי עד שפגשתי את המרוקאית, ואז כשזאתי עזבה אותי חשבתי שאני מת עד שפגשתי את הרוסיה, פעם שלישית להתחתן זה לא פשוט אבל זה עוד כלום לעומת הגירושין, עכשיו אני חי עם אמריקאית בלי חתונה ססאומו הבנתי שבפעם היחידה בשמונה שנים שאני לובש חליפה – זה בחתונה שלי. חשבתי שאני מת כשהגדול שלי אמר לי שהוא מתחתן עם בוכרית ואז הגיע הקטן ואמר שהוא מתחתן עם שלומי הבן של ישראל מהפרקטים, יעני מה אני אומר לך כל פעם שאתה חושב שאתה בבור תדע לך שיכול לבוא גשם לרכך את האדמה ולהפיל אותך יותר עמוק. אתה יודע איך הייתי בבעאסה שהגדול שלי הביא את הבוכרית לא הבנתי איפה טעיתי – אמיתי!, ואז הקטן בא לי עם שלומי, מזל שאין לי שלישי היה מביא לי חמאסניק “

אחרי עוד נסיעה במרחק מאה ארבעים ושישה שקלים של דבר דבור על אופניו נעצרה מכונית פאר גרמנית בכניסה לדלתות ההזזה בטרמינל היוצאים. את המזוודות כבר הפקיד אמש, מזויין בכרטיס וירטואלי הגיע לאתר בידוק מהיר ועלה למטוס תוך שהוא לא מביט לאחור. כדור נומבון הביא אותו למינכן ומשם בעזרת שתי טיסות המשך ללאוס. 

 48 שעות לאחר ההתמקמות בסוויטה המלכותית הוציא את המחשב הנייד הכי יקר שמצא והספיק למתקן אותו במירב תשתיות ההגנה על הפרטיות וההסוואה שבנמצא וגם כאלה שאינן. שימוש בעשרות שרתים אשר שימשו לו מקלט  ומיסוך. לאחר בחינת ההתקנים ומציאתם כבטוחים נסע לעיר השדה הסמוכה והתיישב בבית קפה נידח המצוייד בנקודה חמה. וכתב ליוסי בזו הלשון. 

“חמש שנים, ארבעה חודשים שלושה שבועות ארבעה ימים ושמונים ושבע דקות עבדתי בחברה המטונפת שלך. חמש שנים של בדיחות על זה שלא התחתנתי מעולם על הנטיות המיניות שלי על זה שאני מקריח על זה שאני שמנמן ועל זה שבגיל חמישים ושמונה אני עדיין בלי מערכת יחסים רצינית. האמיצים אמרו לי את זה בפנים אבל רובם כמו עכברים התלחששו מאחורי הגב. וגם אם אני אוהב גברים במוטציה כמוך לא הייתי נוגע עם מקל של סנוקר מכוסה בקונדום יא בבון.  עם כל זה הסתדרתי. לעלבונות אני מורגל. אבל לפני חודש ושבוע נכנסה למשרדים שלנו גברת בת כתשעים עם ממחטה על הראש פנים חרושות קמטים שמלה ירוקה פשוטה ופרחונית עד מעבר לעצם השוק גרביים שחורות ונעליים היא הגיעה לבד והתקדמה בהליכה פינגווינית לעבר משרדך. אחרי 13 דקות היא יצאה בדמעות חרישיות באותה הליכה פינגווינית לעבר הדלת, ואתה חתיכת אפס אפילו לא ליוותה אותה החוצה. לא היה בכוחה לפתוח אל דלת הזכוכית המוליכה למסדרון ולמעליות, איש מחבורת עכברי המעבדה שאתה מעסיק לא טרח לקום ולעזור לה. אני קפצתי ופתחתי את הדלת לרווחה. ‘ מה קרה גברת?’ ‘גנבו לי פה את כל הכסף שלי’ היא ענתה אפילו לקנות עגילים לנכדה שלי ליומולדת אין לי’. 

‘ איך קוראים לך גברת?’ 

‘ פרחה כפרה עליק’ 

לקחתי ממנה מספר זהות והבטחתי שאבדוק למרות שידעתי מראש את התוצאה. באמת עשינו עליה מכה של תשע מאות חמישים ושבע אלף שח. היא לא יצאה לי מהראש במשך ימים ולילות. 

אחרי שנים שכמעט על בסיס שבועי היה מגיע איזה גבר וצורח עד השמיים על המאבטחים בחוץ, הגיעה אישה זקנה אחת והדליקה לי את האור. פתאום הבנתי שאחרי תרמיות הביטוח האלה שאנחנו עושים דרך חברות קש יש אנשים זקנים. ואלה לא דילים אלה תרמיות. במשך שבועיים ישבתי במשרד והעתקתי קבצי שמות של לקוחות של 30 מתוך 30 אנשי המכירות שלנו עד שנגעלתי להגיע אז נכנסתי אליך. עד כאן ההקדמה. עכשיו תקשיב יש לך 72 שעות לבצע את המטלות הבאות: 

1) לכל הלקוחות אתה מחזיר 50 אחוז מכספם בטענה שהייתה טעות בתחשיב. ברור לי כי אם תחזיר מאה אחוז לא תוכל להשיב לכולם. 

2) אתה מפרסם מודעה של עמוד שלם בידיעות או ישראל היום בה אתה מתנצל וקורא ללקוחות ליצור איתך קשר עך מנת לתקן את הטעות. 

3)  באותו עמוד אתה תצהיר כי אתה מקים קרן ‘עגילי פרחה’ ותקצה עבורה 10 מליון שח בשנה בה אתה תתמוך בבני הגיל השלישי המתקשים לסגור את החודש. 

4) תפסיק לאלתר את כל הפעילות מול הגיל השלישי ותהפוך למוקד למכירת ביטוח לגיטימי. 

5)  לפרחה שיצאה ממך אתה מחזיר 200‪ אחוז. כן אני קונס אותך יא בנזונה 

כך תכפר על חלק מהנזקים שכבר עשית יא מנוול. תבין אתה לא בעמדת מיקוח בכל, אם תוך 72 שעות לא אראה מודעה כזו את כל הקבצים האלה אני מעביר למשטרה לכתבי פלילים ויותר חשוב לשני ראשי משפחות פשע שאמא שלהם נעקצה על ידינו. 

ולא אל תבזבז את הזמן שלך בלחפש אותי כי לא תמצא. וכדי להראות לך שאני רציני עכשיו ובאמת אני עומד מצידה השני של המקלדת. ממש עכשיו מקבלים כל העובדים שלך את התמונה שצילמתי כשיצאתי ממך. עם כותרת  ” החיים בקבר אחים”, 

אני שונא אותך על מי שאתה ועל מה שעשית אותי.

“יוסי פתח תמייל רונן ההזוי הזה שלח תמונה של ה  open space וכתב החיים בקבר אחים” צעקה רונה מעמדת הפקידה.

תגובה אחת בנושא “החיים בקבר אחים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *