הומלסים לא מעניינים – סיפורו של יאשה

יאשה הוא הומלס. הומלס מהסוג שנמצא לידך ברחוב ואתה לא רואה אותו, מהסוג שגם אם המבטים שלכם מצטלבים בטעות אתה מיד מסיט את מבטך. אין לו שן אחת בפה והוא תמיד לבוש סחבות ומסריח מאלכוהול. עיתותיו מתחלקות בין שיכור למשתכר. הומלס!!! אף אחד לא באמת יודע איך קוראים לו, כולם קוראים לו יאשה והוא עונה, ככה בלי שם משפחה כמו רונלדיניו או סטינג או סטטיק, האמת גם איש לא שאל . הומלסים לא מעניינים.

השמועות מספרות כי היה אדם נורמטיבי המשקים קום מדי בוקר לעמל יומו מתפרנס בכבוד ומגדל משפחה. אותן עדויות לא מוסמכות מעידות כי הוא נעזב על ידי אישתו כאשר הלכה עם אחר, והמשבר האישי שחווה בעקבות הפרידה כמו גם ההתעלמות המוחלטת של ילדיו הגרים בעיר סמוכה  הביא אותו אל הטיפה המרה ובסיומו של תהליך כואב אל הרחוב. האמת מלאכתו של רב סרן שמועתי הרבה יותר קלה כאשר הוא עוסק בנטושים בצידי הדרכים, כי למען האמת איש לא בודק אם זו אמת או בדיה, למה?  כי הומלסים לא מעניינים.

במשך שנים התייחס יאשה אל כיכר העיר כאילו הייתה ביתו, הוא נהג ברוכלים כאילו היו שכניו ולקוחותיהם כאילו היו מוזמניו. גם עת היה בגילופין מעולם לא הטריד או נהג אגרסיביות בבריות. כיאה למנהג מארח באורחיו. העברית לא היית שגורה בפיו אולם חיוך לבבי ונטול שיניים עיטר את פניו. המשפט היחיד שכן ידע בעברית היה “מנשמע?” כזה במילה אחת, ולגמרי לא בטוח כי הבין מה הוא אומר, האמת גם איש לא שאל כי אתם כבר יודעים – הומלסים לא מעניינים.

את לילותיו הוא היה מעביר באחד מחדרי פחי הזבל הפזורים מסביב לכיכר לה הוא קרא בית. הוא מצא מזרן מאובק שמישהו זרק מיקם אותו בגומחה בקיר שמעל פחי האשפה, כך נמנע ממפגש בלתי נמנע עם העכברושים הנמצאים שם בהמוניהם, כך היה מטפס לשם באישון ליל מתעטף במעיל דובון אותו קיבל משכניו, מתכסה בבדידות, ומנסה לגנוב כמה שעות שינה ולחלום החיים אותם אמור היה לחיות בטרם יקיץ אל סיוט בריח אשפה וטבול בוודקה. לעתים מזומנות הוא ניצב במקום הלא נכון בזמן הלא נכון – ובכל תגרת שיכורים אקראית הוא היה זה שלבסוף מוטל על הרצפה שותת דם מבלי שאיש יושיע, אבל זה הרי סיפור חייו, ולמה שמישהו יסייע להומלס שיכור – הומלסים לא מעניינים.

ערב החג ללא כל הודעה מוקדמת התמוטט יאשה במרכז הכיכר. תערובת של דם קיא וצואה השפריצו ממנו כמו לבה המתפרצת מהר געש זועף. הוא נשכב חסר אונים בתוך שלולית צחנתו ממלמל דבר מה ברוסית ובוכה. איש לא באמת הצליח להבין ממלמוליו, אם הוא מבקש לחיות או מבקש למות. בעלי חנויות רחמנים הזעיקו אמבולנס שסירב לפנותו עד אשר לא נמצא מי שיחתום על הפינוי – כי אמבולנס עולה כסף, ואם אין מי שיחתום, אין מי שישלם, ואם לא משלמים, אז מצידם שימות. מיד נמצאו מעט הצדיקים שעשו חסד של אמת וחתמו. יללות הסירנה פינו אותו, איש לא יודע לאיזה בית חולים . מאז לאף אחד אין בדל מידע על מצבו. המעטים שהתעניינו לא ידעו לאן פונה או מה שמו המלא, את הרוב זה לא עניין כי הומלסים לא מעניינים.

מזה שבועיים כיכר העיר שוקקת וכאילו מאומה לא קרה, הרוכלים אותם רוכלים והלקוחות אותם לקוחות. רק לי מהדהד בראש משפט שאבא שלי נהג לשנן לי, “המדינה ילד, זה כמו הבית שלך אם השירותים מלוכלכים כל הבית יקבל צהבת.” אבל עזבו אתכם מסיפורי הומלסים, רוצו לראות את צביקה הדר מארח את בר רפאלי, זה בטח יותר מעניין מעוד סיפור על עוד הומלס – הומלסים לא מעניינים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *