דור אחר

חמש לידות…חמש לידות שכל אחת ואחת מהן החלה בתקווה גדולה הסתיימה בטרגדיה מרה. חמש לידות – חמש הפלות, אבל דור אחר, נורמות אחרות, עושים מה שצריך. משפחה צריכה ילדים – ממשיכים לנסות. לידה שישית  ואז הוא נולד כיאה לבן של רב הם קראו לו ‘משה’ וכבן לאם חרדתית נוכח היסטורית לידות בעייתית הצמידו לו שם שני ‘חיים’.  דור אחר נורמות אחרות עושים מה שצריך , משפחה שלמה נרתמה וכל הדודות עשו תורנות ועירסלו אותו בחייקן במשך חצי שנה. חצי שנה עשרים וארבע שעות ביממה שבעה ימים בשבוע הוא עגן בידיהן כמו ספינה בנמל הבית.

הימים חלפו והפכו לשבועות שהתקבצו לחודשים ושנים. ארבע עשרה שנה אחר כך ועוד שתי הפלות השאירו אותו בן יחיד לשני הורים יראי שמיים ואוהבי אדם. כן, זה הולך ביחד .  33 קולות בעד 13 נגד שרקו את שריקת הפתיחה למלחמה בלתי נמנעת . דור אחר נורמות אחרות עושים מה שצריך . משה חיים בורח מהבית מתנדב לצבא ונעלם. יום אחד הוא בבית ולמחרת נעלם.  נעלם כלא היה.  מבטים מבוהלים פגשו פחדים קמאיים, חוסר אונים מצא אי ודאות. תפילות לשלום הבן היחיד נמהלו בשחרית מנחה וערבית. רגשות אשמה התמוססו לתוך דלי של צער.  דור אחר נורמות אחרות עושים מה שצריך, ועכשיו יורים וכשיורים מה שצריך זה לשתוק.

חודשים של דאגה למדינה הנולדת מעורבת בחרדה לפרי הבטן היחיד שהבשיל לכדי נשוא אהבת אב ואם. חודשים ללא בדל מידע או שמץ של רמז. כל נסיון להשגת מידע נתקל בחומה בצורה של אי ודאות ואטימות.  התשמע קולי / רחוקי שלי / התשמע קולי / באשר הינך …. אין קול ואין עונה.

דמעה אחת

שמונה חודשים של סהרוריות מסתיימות ללא התראה מוקדמת בשלוש דפיקות בדלת של הדודה סברייה ( ב דגושה וצרה מתחת ל יי) . על מפתן עומד חייל חמוש בסטאן, מאובק מפחד ומצחין מגעגוע  ” דודה ” הוא פותח בהיסוס ” אני שמונה חודשים נלחם בקרבות על ירושליים פתחנו את דרך בורמה והבאנו אספקה לנצורים באף אחד מהמבצעים לא פחדתי כמו עכשיו. תעזרי לי להיכנס הביתה בלי שיכעסו עליי ” באחת הוא חזר להיות מחייל עז רוח לילד של אמא.

אחרי שהתגברה על ההלם ומחקה את הדמעות אחזה את הסורר ביד והביאה אותו עד מפתנם של שאפייה ( פ רפה ו יי דגושות)  וחכם סחא. ” תמתין פה יא איבני אני כבר אקרא לך .” הוא נותר מחוץ לבית היא פוסעת פנימה ורגליה כושלות .

” אהה חכם סחא מה … מה שלומך ? זאת אומרת הכל בסדר. אני … כלומר  …. זאת אומרת … אני מתכוונת…” יושבים מולה חכם סחא ושאפייה ובוהים בה כלא מבינים. לפתע דממה. שקט מוחלט רק מהלומות הלב המאיים לפרוץ את בית החזה משמשות סאונד של תופי טמטם במערבון אמריקאי. דממה….. עשר שניות או עשר שעות מבלי שאיש יוציא הגה. העיניים נעוצות בגבר/ ילד ששב משדה הקרב לתפקיד הילד הקטן ועומד כעת בשער. מבלי אומר עולה יד ימין של חכם סחא ומסמנת ללבוש המדים להתקרב . ארבע פסיעות מהוססות גומאות את המרחק . אותה יד ימין מתרוממת ונוחתת בעוצמה של לחיו, צילצולה יהדהד בו עד יומו האחרון מבטו מושפל. ” זה על חילול מצוות כיבוד אב ואם.”  איש לא מוציא הגה, כשחכם סחא מדבר כולם שותקים. ” דור אחר נורמות אחרות עושים מה שצריך. יד ימין מתרוממת שוב, לפתע נשמעת מכיוון רעייתו קיראת “באס” ( די) . הזמן עוצר מלכת. הכל עומד במקום לבד מדמעה חרישית אחת אשר מפלסת דרכה מריסי עין שמאל של חכם סחא מטה ומציירת שביל רטוב חם ולח על לחיו. היד המאיימת שהונפה מעלה הורדה ברוך הפעם אל צווארו ואימצה את הלוחם עמוד אל ליבו הרוטט מהתרגשות  “וזה על ‘שהחיינו’ בשנה הבאה בי”ם הבנויה .”

הנסיעה עם אבא

35 שנה אחר כך אני נוסע עם אבא ב’פורד קומט’ תכלת עם דפיקה בצד  לאכול גלידה מסטיק ביפו . אני מחזיק גביע גלידה שוקו וניל ושומע את הסיפור מרותק,” תגיד אבא” אני שואל ” איך עשית את זה בגיל 14 וחצי להורים שלך? לא התלבטת? לא היה לך קשה?” הוא מביט בי פעם ראשונה כמו גבר אל גבר ועונה לי בתמימות של ילד אבל בשיא הרצינות ” היום כאבא אני יודע איזה תופת עברו ההורים שלי, אבל הייתה פה מדינה להקים , אתה יודע….דור אחר נורמות אחרות עושים מה שצריך. לא נתפס במוח של ילד עוד יותר בלתי נתפס במוח של ההורה שאני היום.

בן 14 וחצי על בסלון עם הנייד

35 שנה אחרי שאני מתוודע לראשונה לסיפור, אני צופה בחדשות, על המרקע במהומות בי”ם, פצמ”רים בדרום לידי שוכב על כורסת עור בסלון פרי חלציי, נכדו בן ה 14 וחצי של משה חיים, משחק משחק מלחמה וירטואלי בנייד לפתע הוא מרים עיניו מהמסך הגמדי שלו. ” תגיד אבא יש מצב שזה יגיע לפה?”

“לך לישון ילד, הכל בסדר, אבא פה ואל תשכח להתכסות מתוק שלא תתקרר.” דור אחר נורמות אחרות עושים מה שצריך…אבל הפחדים – אותם פחדים!!

2 תגובות בנושא “דור אחר”

  1. גילי יה הורס את מחייה את כל הדמויות ומעורר געגוע לדודה שאפייה ולדוד סחה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *