בשביל החיים

אני אצלי כולם אותו חרא עשרים ושלוש שנים אני על מנוף. אתה יושב למעלה הכי רחוק מאנשים שומע רק רוח ורואה את כולם באותו גודל, ככה קטנים, (מצמיד אגודל לאצבע מורה) . גומר יום עבודה כמו שאני עם הבגדים מהעבודה יושב מול הים שותה כוס בירה מסתכל על הים ונהנה מהשקט. בימי שישי אני שוטף גופות. מכניסים אותם לחדר לפעמים מריחים מזיעה לפעמים מבושם, לפעמים מרוחים בדם לפעמים באודם, אליי מגיעים עשירים עניים מזרחיים אשכנזים צעירים מבוגרים… כולם. וכולם מגיעים ערומים ויוצאים עם אותה אריזה. ואני? כמה שיותר רחוק מבני אדם ככה יותר טוב. אולי בגלל זה אני לבד כבר כמעט חמישים שנה.

אתמול יום חמישי בסטלה של סוף שבוע, בא לי לא להיות לבד. הלכתי לענבל. אני לא יודע מה השם האמיתי שלה אבל זה מה היה כתוב במודעה ששמו לי על השמשה של ה’עגלה’ . בתמונה היא נראתה כמו זריחה בקיץ, חיוך מאיר וגוף חם. באבא שלי, כל כך חם שהדלקתי מזגן שפינגווינים היו נכנסים מתחת לפוך. צילצלתי למספר, וואללה ענתה לי קריינית ברדיו בתוכניות האלה של הבוקר, מהלוחשות. אחי השילוב של הפנים הגוף והקול זה ‘פול האוס’ . נתנה לי מחיר וכתובת ואני כמו ילד אחרי חלילן הגעתי לשם. עליתי שתי קומות ברגל בבת ים בדירה פרטית נעמדתי ליד הדלת סידרתי את הדגמ’ח מתחתי את הטי שירט ככה שתכסה את הגבעה מעל החגורה, מצאתי בכיס מגבון לח ניגבתי את הפנים שיהיה ריח טוב אבל יצא ריח של תינוק אחרי קקי, סידרתי הפריזורה נשמתי עמוק, ושאלוהים יעזור דפקתי שלוש פעמים בדלת עם יד שמנמנה וציפורנים שחורות, פאדיחה. עד שהדלת נפתחה ניסיתי להזכר כמה זמן לא הייתי עם אישה, שנה שלושה חודשים שבוע ושלושה ימים. כמו נרקומן גמול אני זוכר את התאריך של המנה האחרונה וגם אז קניתי אותה בכסף.

הדלת נפתחה ואיזה בטטה עומדת בדלת.
“את ענבל? ”
“לא, אני דקלה.” כפרעליה נרגעתי
“תמתין אביא את ענבל.” דקה אחרי זה נכנסת לחדר משאית פול טריילר כולה פחחות צבע מושיטה לי כף יד של שחקן אן בי איי ולוחשת לי “היי אני ענבל” בתוכי צעקתי ‘איכססס’ , איפה היא ואיפה התמונה? המבדיל בין קודש לחול חטואתנו הוא ימחול . היה שם הרבה מטראז’ עם מעט כיסוי, הלכתי אחריה לחדר.

היא סגרה את הדלת ושאלה אם שילמתי? אמרתי לה שלדקלה בכניסה נתתי שלוש מאות ויש לי פה עוד מאתיים בשבילה. שמתי את השטרות על השידה היא חייכה והתחילה להתפשט, אמרתי לה’ כפרה לא צריך’, היא באה להפשיט אותי אמרתי לה” “נשמה עזבי באתי לדבר” היא ישבה מולי על המיטה אני על כורסא קטנה עם הפנים למיטה והגב למראה נשמתי עמוק ולא יודע למה יצא לי סיפור שלא סיפרתי אפילו לאמא שלי.

לפני עשרים ושבע שנים שבע חודש ושישה ימים סגרתי שבת בבסיס אחרי שמפקד הסדנא ריתק אותי על ‘הופעה’. לעשות שבת איתו בבסיס במקום עם חברה שלי רק בגלל גילוח כמה בנזונה בנאדם יכול להיות. חיכיתי לסופ’ש הבא. בלילה בין חמישי לשישי נכנסתי למוסך וראיתי שהרכב שלו שם סיים טיפול, ומחכה למחר בבוקר שיצא איתו הביתה. עבדתי חצי לילה’ דפקתי’ לו את הברקסים. החלפתי את כל המנגנון הרכבתי לו את כל החלפים שהם בלאי ופג תוקף במקום כל מה שכבר הרכיבו לו. בשישי הוא בא כמו מלך עם כל הדאווין על מדי אלף ודרגות רס’ר מסתכל עלינו כמו מניאק מלמעלה עם משקפי דיסטאנס ואפטר שייב טבק של היציאה הבייתה “שבת שלום” נכנס לרכב ונוסע.

עד היום אני לא מצליח להשתחרר  מהעיניים של עודד הבן שלו מלאות דמעות בלוויה. חזרנו לבסיס חיכה לנו שם מצ”ח עצרו את הרשברג שהיה חתום על הטיפול. למרות שהוא נשבע באמא שלו שהוא עבד לפי הנוהל, הוא חתם על עסקת טיעון וישב שנה וחודשיים על גרימת מוות בשגגה. ואני… אני כפרה מסתכל על הכל מהטריבונה כאילו אני בדרבי.

כמו שאני גומר לספר לה את הסיפור היא מסתכלת עליי מעבירה אצבעות מתחת לעיניים, מנגבת אותן במכנסוני אדידס שחורות שלה.
‘הרגת אותי, הרגת אותי עכשיו. אני לא תמיד הייתי ענבל, רוב החיים הייתי ברוך, בן בכור למשפחה דתית. כשנודע לאבא שלי מי אני באמת מבפנים. הוא זרק אותי מהבית. חייתי ברחוב שנתיים עד שנודע לי שהוא מת. עשיתי שורה הגעתי לבית העלמין לילה אחד עם בגדי הדראג שלי בכוונה והשתנתי על הקבר שלו. אשכרה הרמתי את המיני והשתנתי על הקבר. הייתי מבסוטה עליי אש, ‘הראתי לבנזונה’. אבל אז משהו לא ישב לי טוב בבטן התחלתי להוריד במשקל ולא לישון להיות עצבנית ובלתי נסבלת. עד שזה בא לי. הבנתי שכמו שאני לא יכולה להשתנות ולהיות מי שאני לא, גם הוא לא. וכמו שאני התבאסתי שהוא לא מקבל אותי כמו שאני, גם הוא התבאס שאני לא כמו שהוא חלם ושאני לא מקבלת אותו כמו שהוא. ומה אני עשיתי במקום לקבל הלכתי והשתנתי
על הקבר. כמה אני יכולה להיות סתומה. עזבתי הכל ככה באמצע היום לא ‘אורחים’ ולא טלפונים עזבתי הכל, קניתי ב’סופר דוש’ אקונומיקה סחבות וחומרי ניקוי עברתי בקניון קניתי פאקו ראבן, הגעתי לבית העלמין עם זר ענק של פרחים. קודם כל עשיתי ‘פסח’ לקבר אחר כך שטפתי את הקבר בפאקו ראבן שזה האפטר שייב שלו ושמתי את הפרחים. מאז כל שבוע אני שם זה התיקון שלי. לך שים פרחים על הקבר תתנצל תבקש סליחה בשבילך לא בשבילו. בשביל החיים לא בשביל המתים. ‘. הורדתי את העיניים לשטיח הקרוע ונעמדתי. היא הגיעה וחיבקה אותי חזק, גם אני עטפתי אותה בידיים ונצמדנו שנינו לב אל לב כמה שניות, היא עזבה ראשונה ואמרה לי ‘ לך לך, אתה יודע איפה אתה צריך להיות, לך’

אז תראה אלקבץ להגיע להרשברג עוד אין לי אומץ ובטח לא לפגוש את עודד, אפילו לכאן אני מגיע עם כאב ביצים. אין שום דבר שאני יכול לומר או לעשות שיכול להחזיר אותך או את הדמעות לעיניים של עודד אבל אולי זה יוכל להחזיר אותי אליי וזה כבר משהו. אז הנה ניקיתי אותך ושמתי עליך’ טבק’ והבאתי פרחים לשבת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *