בין אבא לאבו'ש

שנת 77 "או הא מה קרה צסק"א אכלה אותה" . כל העם מכבי ת"א. שוב דוד ניצח את גוליית. רינה מור מיס עולם ומבצע יונתן הופך כל ישראלי בחו"ל ללוחם בסיירת מטכ"ל. לי ברור כי בעולם יש שני דברים קדושים, התנ"ך והמנוחה של אבא, לא בהכרח בסדר הזה.

צהריים חמסיניים של שישי. "השמש של פארג' קורעת את הים" קצת לפני עפרה חזה. בערוץ הירדני בו אני צופה  משדרים את הדרבי הענק בכדורסל בין "אל אהאלי" בה מלהטטים האחים בראקאת – שהצעיר מבנהם נראה בן 62 סובל מעודף משקל ושיעור יתר בכל הגוף למעט הראש –   ל"זמאלק", התמונה בשחור לבן רוקדת כמו אודישין לא מוצלח בריאלטי כושל. המשחק ברמה של השידור. החלונות פתוחים המרפסת מקבלת שמש גיהינום, על מזגן אף אחד עוד לא מדמיין לחלום. אבא יושב על הכורסא שאף אחד לא מעיז לשבת מלבדו – אז קראו לזה הכורסא של ארצ'י, –  אחרי מקלחת, מכנסיים קצרים, גופייה לבנה שהביא מהנסיעה ההיא לקפריסין, רגליו היחפות מסוכלות על השרפרף למולו והוא קורא עיתון של שבת. "עכשיו גם מלך חבש היה מקנא בי" הוא ממלמל בדיחה גנרית, אפילו  "הילד הבוכה" מהתמונה שמעלינו יודע שלא מפריעים, עכשיו זמן קודש. ברקע יגאל בשן שר "יהיה פעם טוב" מפסטיבל הזמר והפזמון של שנים קודם.  אני מנסה לחקות אותו ולשבת עם הרגליים על השולחן הסלוני – מנסה, ולא מגיע. Summer in the city.

מרחוק אני שומע את אמא לוחשת "אין סיכוי, את השתגעת?" מיד אחר כך אחותי בת העשרה  נכנסת לסלון לבושה בבגד ים אדום, מעט בד הרבה עור, בליקיני,  "איך זה אבא, יפה?", היא שואלת וצוחקת במבוכה. ששששקט. עד היום אני יכול לשחזר את מהירות הטיית המבט ממנה אליו. בשלווה סטואית ובאיטיות מופגנת, העיתון יורד במילימטרים שעין אדם בלתי מזויינת אינה יכולה להבחין בתזוזתו, זווית משקפיו העליונה נגלת מעליו מבטו מופנה אליה לשבריר של שנייה ויורד חזרה אל העיתון, "יפה, רק מי ילבש אותו?" הוא משיב בנחת. "יתגדל ויתקדש שמי רבה.." את בגד הים הזה לא ראינו יותר.

פאוזה, פאסט פורוורד, 40 שנה קדימה. שבוע שעבר אני יושב אצל חבר שותים קפה. ביתו בת השתים עשרה יוצאת מהחדר לבושה עם "הלקה הליפסטיק ושאר דאווין", הביקיני של אחותי זה בורקה של אמא טאליבן לידה, שנינו מביטים בה, הוא מרגיש מחולל ואני מרגיש מוטרד מינית. "תהלוש ככה את יוצאת? תלבשי משהו?" הוא מנסה להיות מכיל, "אוי אבוש אל תהיה קרץ", היא מסננת והולכת, אני נורא מתעניין פתאום בסיבוב הנענע בכוס התה שלי.

40 שנה חלפו בין אבא לאבו'ש והרבה השתנה, במקום "יהיה פעם טוב" של יגאל בשן, לעומר אדם עולה עולה ולא יורד , פסטיבל הזמר והפזמון כבר אין, ואפילו לאירוויזיון שולחים סאונד של תרנגולת מטילה במקום שיר, בחדשות עדיין שולט נתניהו אבל אחר, ומכבי …..אוי מכבי….וכן מזמן כבר שום דבר לא קדוש.

תגובה אחת בנושא “בין אבא לאבו'ש”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *