בחצר האחורית

אזור הפאבים של תל אביב היה עמוס כבכל יום חמישי. בחורות צעירות בלבוש מינימאלי ומעוטרות קעקועים לצד גברברים מזוקנים בשרירים מסורגים שתו קצת יותר מדי לצלילי באסים הולמים במיוחד. מערכת היחסים בין אלכוהול להורמונים תמיד היית נפיצה.  

מלח הארץ שם חגג את שחרורו משרות החובה והחל לפנטז את הטיול לאי שם. לילה התקדם מהר מן הצפוי ודקלה החליטה כי ראוי לתגמל את עומר חברה בפיסה של עונג מרייר בחצר האחורית. היא אחזה בידו הימנית הישירה מבטה השובב אל אישוני עיניו ורמזה לו כי הטוב ממתין לו מעבר לפינה בחצר הבלטות ספוגת הגריז אשר קירותיה מזוהמים בגרפיטי ופיח. צמודים כאילו היו דבוקים הם נכנסים אל החצר השקטה וגבה אל הקיר הפנימי והיחיד אשר אינו מוביל לכניסה לבניין. בסמוך למרזב פח הם עסוקים במרץ לגלות איש את רזיה של חברתו. החושך משמש להם הסוואה והקיר אבטחה.

“מישהו מסתכל עלינו…” הודפת דקלה את עומר מעליה

“איפה?”

היא מצביעה על הכניסה לבניין הסמוך שם נטרקה הדלת בקומת הקרקע ומחוצה לה עומדת דמות גבוהה ועסוקה בשלה.

“תקראי לחבר’ה” הוא מצווה עליה וחותר למגע .

“תגיד יא מנייאק מה אתה חושב שאתה עושה?”

“יחי המלך, שולם עליכם.” עונה לו הדמות.

“מה אתה עושה פה?”

“אני הייתי כאן אצל רותי.”

עומר מדליק את האור ולמולו מתגלה בחור גבה קומה וגדל מידות בגיל העמידה  הלבוש שחורים כדרכם של חרדים ומסדר את מעילו הארוך.

“מה קורה עומר?” הצטרפו לפתע עוד שמונה מחבריו.

“יחי המלך, שולם עליכם.” הפטירה לעברם הדמות.

“זה המניאק עומר?”

“לגמרי זה המניאק.”

“איך קוראים לך יא מניאק?”

“אני מרדכי”

“מרדכי מה אתה עושה כאן?”

“אני…. אני…. אני באתי לרותי.”

“לרותי…”

“כן לרותי.”

לכל צחוקם של חבריו אמר  מישהו “באת לעשות מצוות אני מבין? “

 “חרדי שעושה הרבה מצוות” אמר אחר.

“כן תודה, השם זיכה אותי.”

בחור בשרירים מפוסלים בתוך גופיה ניגש אל הדלת ממנה יצא מרדכי עליה היה רשום “כאן גרות בכיף נופר ליאת רינת ושמרית.” 

“אהה הדוס הלך להתפנק ואתם הייתם מנה אחרונה.”

“מה הכוונה צדיק?”

“זה מותר להם הם לובשים בגד אחר והולכים לעיר אחרת ואז נותנים כאילו אין מחר, אתה לא מכיר את הדתיים האלה??” נשמע קול נשי מהשורות האחוריות.

“אהה לא לא זה לא מה שאתם חושבים, לא, ממש לא”

“תגיד יא מניאק איפה הייתה כשעשינו מארבים, ‘נהרגת באוהלה של תורה?’ איפה הייתה כשהיינו באימון למדת חומש? איפה הייתה כשעשינו קו…”

“כשאנחנו עשינו קו הוא עשה את רינת נופר ליאת ושמרית.” צחוקים ….

“תסלחו לי חבר’ה אני אאחר לאוטובוס שלי וזה האוטובוס האחרון.”

“לאן אתה חושב שאתה הולך…” יד ימין של עומר העיפה את כובעו של החרדי

“מה אתה עושה בחור צעיר.?”

“תיכף תראה מה אני עושה….” קפץ עליו עומר והחל חובט בו כאשר חבריו כמו רעים בשדה הקרב מחפים על חברם ומפליאים מכותיהם במרדכי המגן על פניו עת הופל על רצפת הבלטות הקרה וספג בעיטות ללא אבחנה. משקיות הסופר הקשיחות שנפלו מידיו התפזרו לכל עבר פריטי לבוש נשיים.

“הוא גם סוטה שלובש בגדי נשים” זעק מישהו מה שגרם לגשם הבעיטות למבול של ממש.

דקה או שעה אחר כך ארבעה שוטרים הגיעו לזירת הקרב בחסות התג ובעזרת האלות הפסיקו את הלינץ’. אל זירת האירוע עד מהרה הוזעקו ניידות נוספות כגיבוי .

זנרזורי השוטר הבכיר במקום ניסה לרדת לפשר האירוע.

“אני התנשקתי עם החברה שלי בחצר….אתה יודע אחי ככה במקום שיתן לנו קצת פרטיות והבנזונה הסוטה הזה הציץ עלינו. שאל את דקלה חברה שלי היא ראתה אותו ראשונה.”

“נכון, אנחנו התנשקנו בקיר על הקיר הזה והוא יצא מהדלת שבקומת הקרקע זו שמימין וכתוב עליה ‘כאן גרות בכיף נופר ליאת רינת ושמרית,’ והוא בכלל אמר שהוא בא לרותי. אתה קולט איזה דפוק? מילא הלך לזונות מילא מתלבש כמו אישה? אבל אפילו לא זוכר איך קוראים להן?”

פראמדיק רכוב על אופנוע שהגיע החל לטפל במרדכי כאשר שוטרים הרחיקו סקרנים וריכזו את גיבורי החיל בפינת החצר.

“שימו עליהם עין.” פקד זנזורי על שוטריו וניגש להקיש בדלת המסתורית.

“שלום אני רותי, ואני זו שהזעיקה אתכם.”

“רותי את מכירה את הבחור החרדי שמקבל טיפול כאן בחוץ?”

“בטח קוראים לו מרדכי והוא מגיע כל יום חמישי אלינו.”

“איך אתם מכירים?”

“אנחנו מעון לנשים המשתקמות מתעשיית הזנות, מרדכי הוא המלאך בשחור שלנו. הוא מגייס תרומות ומביא לנו בגדים ואוכל.”

“איך את רותי ועל הדלת יש שמות של נשים אחרות?”

“כי אני המדריכה שלהן. זה הבית שלהן וכך אני רוצה שהן תרגשנה.”

“ומה אלה בגדי הנשים שהתפזרו מהשקיות שלו?”

“אלה?? אויי אלה תרומות שהוא גייס והן לא במידה של הבנות, החזרנו לו את זה על מנת שיחליף.”

“את מוכנה להעיד על זה.”

“ברור. הם נטפלו אליו כי הוא חרדי, אם חילוני היה בוהה בהם הם היו מתחרמנים מזה, אני רואה את זה כל ערב כמעט.”

“תודה לך.”

הוא יצא מביתה קרא לסגנו  “את כולם לתחנה.”

“איך אתה מרגיש מרדכי?”

“יחי המלך” ענה כשמעל עינו הימנית עוד מדממת הגבה.

אחד העצורים בסמוך מפטיר. “תגיד יא סוטה איפה הייתה בצבא?”

“אחי לוחם בגדוד 13” הוא עונה.

“מה גם אתה היית בגולני?”

“למה אתה מגיע למקומות האלה מאוחר כל כך?”

“הצנע לכת, יש דברים שאף אחד לא צריך לראות ואף אחד לא צריך לשמוע.”

“אל תדאג מרדכי, אחרי שתסיים את הטיפול של החובש כאן  נגבה ממך עדות קצרה ונשחרר אותך.”

“הדבר היחיד שמדאיג אותי זה שפספסתי את האוטובוס האחרון לבית שמש ואת הלילה הזה אני אבלה על הספסל שליד תחנת האוטובוס, ומה אני אומר לשרה לאה אשתי – למה היא והילדים ישנים לבד הלילה?”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *