(בבניין שלי) אזניים אדומות

אלה היו שנים של מדינה בסובארו. פסוקו של יום בחצות ועמידת דום בסיום בר מצווה לצלילי “התקוה”. דלתות הכניסה לבתים היו לעולם היו פתוחות וכך גם חדרי הלב. אוכל טעים לא גורמה, טבחים ולא שפים. מכבי בחמישי בערב, שמואל אבידור הכהן מסביר למחללי שבת בשישי בערב את פרשת השבוע, ולמה הם טועים כשהם צופים בו. בשבת בבוקר גששים בשבת אחה’צ “חידושים והמצאות” (תוכנית מוזרה על אומים ובוכנות) , ו “מבט ספורט” . כל בוקר אלכס אנסקי מעיר את המדינה ב’קול מלטף’ ב 7:07 בדיוק, וכשהמחוג של הטלוויזיה היה מגיע לתשעים מעלות כאיש אחד כל האבות היו עושים “ששששש חדשות” וחיים יבין היה מדקלם את מה שלמד בעל פה יום שלם.

ילדים רצו אחרי כדור קפצו מעל גומי ושיחקו מחבואים. כל העושר התרבותי היה מתחלף בשעה שבע ושלושים בערב באריות שלא היו מביישים את שלושת הטנורים.
‘עלה הבייתה’
‘עוד חמש דקות’
עלה הביתה עכשיו’
‘ אבל אמא אנחנו באמצע המשחק’…. ואז אריית הסיום
‘ עלה למעלה או שאני יורדת אליך’.

הבניין החולוני בו גרנו, היה מיקרוקוסמוס ישראלי חם ולעיתים גם מהביל ומזיע וחם מזג וייצרי ואוהב ומחבק. בתוך התמהיל הכל כך בלאדי הזה היו יוצאי דופן, אחד מהם היה אהני רג’ואן. קבלן בניין נוסע על מרצדס, לבוש נעלי בד לבנות, מכנסיים מחוייטים לבנים שלג חולצה טורקיז מכופתרת – איזה גבר לובש חולצה טורקיז? – בתוך המכנסיים חושפת כרס קטנה כשעל החפתים היו ראשי תיבות שמו באנגלית ar ומשקפי ראיה שהופכות לשמש ברחוב.

“אני לא עירקי.” הוא היה נוהג לומר ” אני מבגדד, שטכנית זה עיראק אבל תרבותית זה בעצם אירופה.” בשנים הראשונות שגרנו שם לא באמת הכרנו.

שלישי אחד בחזרה מהעבודה אבא בבגדי עבודה כחולים החנה את ה”קומט’ הכחולה עם הדפיקה בצד שליד הנהג בחניה, אני רצתי לחבק אותו ולעלות איתו הביתה. בכניסה לחדר המדרגות ראיתי שמר רג’ואן מתקרב ועשיתי כל מה שילד מחונך עושה כשהוא נכנס לדלת אינטרקום ומבוגר מתקרב. החזקתי אותה שלא תיטרק. הוא נכנס לחדר המדרגות ליטף את ראשי ואמר ‘הלו’ עדין לאבא. נעמדנו שלושתינו להמתין למעלית שכהרגלה בוששה מלהגיע.

‘ אני רעב’ אמרתי לאבא ‘והכי בא לי קובה. ‘
‘בטח איווט אישתו של אהני עשתה קובה היום’ אמר והבטנו שנינו במשקפיים שהפכו שקופים בינתיים.
‘ איווט אישתי מפורסמת דווקא בבישול הסיני המאודה שלה. ”
” למה מישהו חולה אצלכם? ”
” לא, אלה המאכלים החביבים עלינו, ”
מבטי מבוכה הוחלפו בין אבא לביני, השתררה שתיקה מביכה לשניות ספורות אותה התקשיתי להכיל:
‘ וכשאתם רעבים מה אתם אוכלים?” ניסיתי לישב את הסתירה הלוגית.
” זה האוכל שאנחנו אוהבים חמוד” חייך בהתנשאות ושוב העביר יד על ראשי “באוכל ובתרבות אנחנו לא מתפשרים.”
‘ רגע אתה עיראקי ולא אוכל קובה? ‘ אבא תמה.
‘ לא עירקי, בגדדי – האירופה של המזרח התיכון.’
‘ ועמבה?’
‘לא מה פתאום.’ גיחך ‘ הכי קרוב שאנחנו אוכלים לעמבה זה רוטב סויה,’
‘סויה? מה זה?? בטוח כולם בריאים אצלכם?’ שאלתי. זה השלב שראיתי את הטורבינות מתחילות לעבוד שעות נוספות באחורה של המצח של אבא.
‘ רגע, אז איזה מוסיקה שומעים באירופה של המזרח התיכון?’
‘ זה מתחיל בפוצ’יני ומגיע עד שונסונים, תלוי. ואתם?’
‘ אני שומע את פאריד (אל אטראש) פיירוז, אריס סאן טריפונאס.’
‘ מוסיקה ישראלית אתם לא שומעים? ‘
‘ למה לא, גששים צלילי העוד, אריס סאן טריפונאס, יורם גאון שושנה דמארי כן בטח.. ‘
‘ אני חובב להקות צבאיות, בעיקר להקת הנחל.’
‘אני יותר אביהו מדינה.’
‘חוה אלברשטיין? ‘
‘ רק בהלוויות’
בינתיים הגיע המעלית אבא פתח לרווחה את הדלת אהני ואני נכנסנו פנימה הדלת נטרקה אחרי אבא אני כמובן לחצתי ארבע, ואבא לא הירפה.
‘ תגיד, במזרח התיכון של אירופה משחקים שש בש? ‘ עקץ.
‘ אירופה של המזרח התיכון, אתה מתכוון,’ תיקן בחוסר הבנה ושביעות עצמית שאינה יודעת שובע.’ העירקים שיחקו שש בש אנחנו בבגדד משחקים מישחקים יותר מתוחכמים כמו’ מחבוסה’ ו’ שלושים ואחד’, אלה פיתוחים מאוחרים ומתוחכמים יותר משש בש פרימיטיבי. ‘
‘ וואללה, מכיר, אולי תרד איזה יום נשחק. ‘
‘ תראה, אני לא רוצה לפגוע, אבל אני עוד לא מכיר מישהו שמנצח בגדדי במשחקים האלה,’ לגחלים שעד כה לחשו הושלך טונה של דלק סילוני.
‘ נעים מאוד מוסא.’ שניהם צחקו המעלית נעצרה בקומה רביעית. אנחנו יצאנו’ תקפוץ בחמישי אחרי החדשות. ‘ אהני הנהן לחיוב והמשיך לקומה עליונה.

יום חמישי הגיע בעצלתיים באותו שבוע ונדמה היה שחיים יבין מדבר הרבה יותר לאט במהדורה. עם סידור הדפים נשמעה דפיקה בדלת. לפעמים גם הצפוי מפתיע. רג’ואן עמד בדלת עם קנט ארוך ביד וחולצת לקוסט לבנה טחובה היטב במכנסיים… לבנים, איך לא?
‘מוסא, הגעתי אבל אתה עוד יכול להתחרט, אני אבין. ‘
‘מרים אנואר הגיע. ‘
‘ אהני קוראים לי.’ כאן אבא קיבל את המבט של דייג שזרק רשת כדי לדוג קרפיון והעלה לוויתן.
‘ זה תגיד לאשכנזים שאוכלים את הסיפור של אירופה של המזרח התיכון, אתה אנואר בדאלאק, והייתה עכשיו הורג בשביל קובה חמוסטה במקום כל המאודה המנודה והשממודה, עלינא?? אל תבלבל לי את הביצים עם הסויה והאוכל החיוור לאסמטיים. שב, תשתה משהו? ” אהה כן ואין כאן אספרסו אנחנו במזרח התיכון של המזרח התיכון יש כאן קפה שחור של פועלים. על מה נשחק? ‘ רג’ואן התבלבל, לזה הוא לא ציפה.
‘ על שוקולד?’
‘ אם אתה שואל אותי הייתי אומר שוקולד פרה אבל אתם באירופה מעדיפים טובלרון, אז נשחק על חפיסה טובלרון.’ אהני התיישב, אחרי קפה עוגת גן עדן של אמא, והקנטות מהגיהינום של אבא. הם התחילו לשחק.

אבא זרק את הזהרים (קוביות) ורג’ואן השליך את הקוביות. כל פעם שהזהרים הצביעו על מספר אבא היה מכריז את המספר בקול רם בפרסית ומצרף לזה משפט מתחרז בערבית, כאילו מדובר בדיוק במספר לו הוא חיכה, הוא הגדיל לעשות כשאהני זרק הוא היה מכריז בפרסית ובסיפוק של זוכה בלוטו את המספר רק שכאן החרוז הערבי היה… פחות… מפרגן.

חודשיים אחר כך, ומאתיים שישים ושבע חפיסות טובלרון חוב, אבא אמר לו שאם הוא יצטרך לגבות ממנו את כל החוב לאמא, לאחים שלי ולי תהיה סכרת כל החיים, אז אולי כדאי לגוון לנו את התפריט, אבל לא לאוכל של חולניים. היעד הפך משוקולד לסטיק בסטקיה הכי נחשבת באיזור ‘אסא’ . חודשיים אחר כך רג’ואן כבר היה חייב שלוש מאות שמונים ושבע סטיקים. כמו עם השוקולד גם את הסטיקים הוא לא שילם, ואבא גם לא גבה, אבל פוטנציאל העלבון בתשלום היה חזק יותר מהעלבון עצמו, ובעיקר היה הטריגר להמשך ההתעללות. כל פעם שאנואר היה נכנס אבא היה צועק’ גילי’ אני הייתי מגיע מהחדר:
“תזכיר לנו את החשבון.”
‘אהני חייב לך מאתיים שישים ושבע טובלרונים ושלוש מאות שמונים ושבע סטיקים באסא’
‘וכמה הוא שילם?’
‘כלום’
‘תודה’
משם הם עברו לפאקטים של סיגריות ‘קנט’ אחרי שש מאות תשעים ושתיים פאקטים שנוספו לחשבון. יום חמישי כשחיים יבין המתין לטמפרטורות ואנחנו לרג’ואן, לא התאפקתי.

“אבא איך יכול להיות שש בש מחבוסה או שלושים ואחד אלה משחקים של מזל וכל הזמן אתה מנצח אותו, ” אבא חייך.
‘ הוא מפסיד לפני שהוא יושב לשחק’
‘ מה הכוונה?’
“תראה, עצבים הם יועץ רע, אף פעם אל תקבל החלטות כשאתה עצבני. שש בש הוא משחק של קבלת החלטות, ואני לא מתיישב מולו עד שאני לא רואה שהאוזניים שלו אדומות מכעס, כשהוא מתיישב עם אוזניים אדומות אפילו אם הוא ישחק נגד עצמו הוא יפסיד.”
צילצול בדלת, אבא הולך לדלת שניה לפני שהוא פותח מגניב אליי מבט קורץ ומחייך.
‘ אהלן אנואר’
‘ מוסא כמה פעמים אגיד לך אהני לא אנואר’
‘ אתה אהני כמו שאני מוזס, מרים תפסיקי לבשל לשבת, ארוחת שבת השבוע על אנואר.”
אבא מסמן לי להסתכל על האוזניים של רג’ואן הן אדומות עגבניה אני מתגלגל מצחוק אבא מזמין אותו לשבת ולשחק… .

 

 

 

4 תגובות בנושא “(בבניין שלי) אזניים אדומות”

  1. 👍🏼 סיפור מקסים. לא הפסקתי לחייך.
    סיפורים דומים כל כך מוכרים…. תמיד היה האחד ש״מתעלה״ מעל כולם. חחח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *