אריס סאן וסחרוף

הא גילי מה הולך נשמה של ברבור.

היה לי כמה דקות במונית עכשיו אין עבודה הייתי בשדה אחרון ב”ליין” ו”נפלתי” על הסיפורים שלך. לא אבאל’ה, מי אלה החצי אפויים שכותבים לך מה זה זה!? איזה “מלאתחים” שאלוהים ישמור. שו זה? כולם עצובים יותר מההוא שאנס את השיר של אריס סאן נו איך קוראים לו… נו ההוא מהכניסה לירושלים אהה כן סאחרוף. ביאס את ‘בום פם’, הבנאדם לקח שיר של יום העצמאות והזיז אותו יום אחורה. 

אשתי תקווה, הסגר הזה דפק לה ת’קופסה לפני חודש באה אליי ביציאה “ציון כפרה אולי זו הזדמנות לפתוח ת’ראש לדברים חדשים, אני רוצה שנחווה ביחד את השינוי אולי תנסה לקרוא את ‘זן ואומנות אחזקת האופנוע’. וואלה? נדלקתי. זורמת עם פורנו אחרי כל כך הרבה שנים. עפתי לחדר לקחתי תספר בעמוד שלוש – נחרתי, איזה באסה של ספר. אין דברים כאלה אחי. קלטה אותי ככה אמרה “בוא נשמע הרצאה של טוני רובינס.” ההוא עף כל כך גבוה על עצמו, יש מצב שמהקרבה לשמש הוא יתפוצץ. אבל מה? שלום בית זה דבר חשוב, סתמתי, וכל פעם שהיא התלהבה אמרתי ‘וואו’.  הכי גרוע הגיע אחר כך “שיחה”. ממתי אנחנו “משוחחים”, במקרה הכי טוב אנחנו מדברים, אני אומר לה “תקווה כפרה השניצלים טריים?” והיא עונה לי “ממתי לשואב אבק אכפת ממתי הפירורים?” היא סרקסיסטית זאתי. אמרה לי:

“בוא נדבר על החלומות שלך?”

“תקווה נשמה חלומות זה לאנשים שישנים ומאז שיש לנו את ליטלי מי ישן? לילדה  יש חצוצרה בגרון,” טוב אני אתחיל .

“אני חלמתי להיות או תרצה אתר ולכתוב שירים כמוה או גולדה מאיר.”

“נשמה את הראשונה אני לא מכיר אבל בפרופיל, גולדה??  יש משהו.” נתתי לה קטנה, אני גם לא פראייר.

“די נו ציון היא ראש ממשלה”,

תקוה איפה עפת? את מוכרת נעליים  בחנות לנעלי עבודה.”

“מה אתה רצית להיות כשהיית ילד?”

“קרי ואן אריק”

“מי זה המתאגרף?”

“אלף פעם הסברתי לך הוא רסלינג אגרוף זה קסיוס קליי או מוחמד עלי.”  קיצור רבנו.

יצאתי מהבית למונית מבאוס, נסעתי לשדה. המקום היחיד שיש עבודה. עמדתי שם בליין עד שהסדרנית האתיופית מסמנת לי להתקרב ומכניסה לי למונית איזה אמריקאית שנראית כמו …כמו פנינה רוזנבלום אחרי דוש. רגליים יותר ארוכות מנאום של גנץ, ויותר מבלבלות מנאום של ביבי. ומשם צפונה מה אגיד לך? “שם הרי גולן הושט היד וגע בם”. אני רואה אותה, ואני ככה מסתדר … בכל אופן תיירת. אני מסתכל על הסנדלים ומבין שעם כל הסגר הזה לא עשיתי ציפורניים ברגליים, ועל הטי שירט הלבן יש כתם של קטשופ מהצ’יפס של ליטלי לפני שהתחלנו לה דיאטה הבוקר. היא נכנסת לאוטו אני כולי מבסוט, אמאממה? אני יודע שלוש מילים באנגלית “יס, נו וקוקה קולה.” האתיופית אומרת לי בית שמש, אני מבסוט סוף סוף נסיעה. אני משחק לה אותה ‘ולנטינו’ מכניס את לה ת’מיזוודה לבגאז’. מכניס תבטן פותח לה ת’דלת כאילו אני איזה איטלקי. ואז התחלנו לדבר.

“תנק יו”

“אהה בבקשה”

“יו ביוטיפול” אני פלרטטן אני, כבר בכיתה ז כשהתחלתי עם סיגי אהרוני אמרו לי …

“יו אר ורי נייס”

“מיי ניים איז ציון”

“מיי ניים איז מאיה”

“וואט אר עובדת…וורק וורק”

“איי אם אנ הספישל קינד אוף אנ אקזוטיק דאנסר.” (Exotic dancer)

ככה אנחנו ברמזור לידי נעמד ‘שמשון גופיה’  מהתחנה אני רואה שיוצאות לו העיניים ופותח ת’חלון כמו מלך

“אהה ציון הסתדרת”

“בקטנה”

“מה היא דוגמנית דוגמנית???”

“לא איפה משהו עם פירות אקזוטיים מיוחדים בטח דוקטור לאננס או פרופסור לליצ’י, אנא עארף”

מתחילים לנסוע אני עוד עם הראש בחוץ יש טלפון.

אני עונה בדאויין. יד שמאל על החלון הראש עוד עם ‘שמשון גופיה’  ויד ימין עולה לנייד.

“ציון מה תקוה התעקמה עליך….טוב לא חשוב נדבר.” רחל חמתי בחיים לא הייתה כזאת קצרה דקה אחרי זה עוד טלפון אני עונה והעיניים שלי בכביש. תקווה אשתי.

“ציון מה עניינים?”

“על הכביש קיבלתי נסיעה לבית שמש.”

“תגיד למה מאחוריך יש אישה ערומה.”

אני לא מבין מאיפה זה בא לי. אני רואה שאני בשיחת וידאו איתה, אני מסתובב אחורה רואה את האננס מתפשטת….

“וואט עושה גברת?”

“בצדיק זכותו תגן עלינו לא ראיתי תקווה אני עם העיניים בכביש.”

“איי אם צ’יינג’ינג”

“תקווה מה היא אמרה?”

“שהיא מחליפה בגדים?”

“תשאלי אותה למה היא מחליפה בגדים באוטו, תקוה בחיאת תקוה”

“היא אומרת שהיא באה לבקר קרוב משפחה שלה והיא צריכה להחליף בגדים…”

“מארה”ב היא טסה לא יכלה להחליף במטוס עד לאוטו שלי הגיעה כדי להחליף בגדים?”

“זה גם מה שאני שואלת יא מנוול. לי זה נראה עוד פחות הגיוני, כשאמא אמרה לי לא האמנתי אבל אתה יודע מה  – היא צדקה!!” וניתקה!!

אני כולי עצבים,  מקלל  את האמריקאית  במרוקאית

“וואט יו עושה, איי יוריד אותך מהטקסי,”

וככה כמו שאני גולש לכיוון המפרץ חניה פתאום אני שומע מאחורה:

“תרגיע אבאל’ה”

“מה תרגיע? שו תרגיע? את יודעת לאיזה סרט אימה הכנסת אותי ‘סיוט ברחוב אלם’ זה ‘רחוב סומסום’. לידה פרדי קרוגר זה בוטס אפילו לא דורה” ופתאום נפל לי הוואי פיי אני עוצר את האוטו בצד מרים ארם ברקס  מסתובב אחורה ושואל

“כפרעליק העפתי את כל הסתימות בפה ואת מדברת עברית???” כמו שאני מסתובב אחורה היא ערומה וכל ה….. ‘אבשלום קור’ שלה בחוץ.

” מה  זה זה? התבלבלת באבזור לא ככה אחי כלומר אחותי כלומר …מה זה?”

“תקשיב טוב אני לא מאיה אני שמעיה,  באתי מבית חרדי בבית שמש. לפני שלוש שנים הבנתי שאני אישה כלואה בגוף של גבר. במקביל הייתי תלמיד מצטיין בישיבה והחלטתי שאני רוצה לגלות את עצמי בארה”ב. נרשמתי ל’ישיבה יוניברסיטי’ בניו יורק וקיבלתי מלגה. נסעתי לשם לפני שלוש שנים אבל לא למדתי שם יום אחד. מיד כשהגעתי החלפתי את כל הגרדרובה נרשמתי לבית ספר למקצועות הדראג והתחלתי להופיע. שם הכרתי את ג’ייק שמיד הפך להיות בן הזוג שלי ואחרי שנתיים ועשרה חודשים של חלום, הוא החליט שאני בוגדת  בו  ונפרדנו פרידה לא נעימה. עם כל מה שקורה עכשיו בניו יורק החלטתי לחזור למקום היחיד שאני יכול לבכות למישהו על הכתף.”

“ולמה אתה מחליף בגדים באוטו?”

“אחרי הליך ארוך בארה”ב הצלחתי להוציא גרין קארד ובדרכון האמריקאי שלי אני ‘מאיה’ עם התמונה של מאיה, ככה שאני חייבת להיות שם מאיה.  כשאני נכנסת לארץ עם הדרכון הישראלי שלי אני מציגה גם את האמריקאי ונתנו לי לעבור. במהלך הטיסה, לקחתי כדור שינה ופחדתי להכנס לשירותים להחליף בגדים – קורונה יו נואו…”

ככה בבלבלה התחלתי לנסוע עוד כל הראש שלי מג’אדרה ,עד שאני נכנס לבית שמש. אני מסתכל במראה מאחורה במקום אננס מאחורה יושב לי הבן של ליצמן תלמיד חכם עם כיפה שחורה, וציצית במקום ציצי. אתה לא מבין אחי, הרב עובדיה במקום צ’יצ’יולינה.

 אנחנו נכנסים לבית שמש אני עוצר איפה שהוא/היא אומר/אומרת לי. מחכה שם בחוץ משפחה עם שמונה ילדים ושני הורים חבוקים ומחייכים. לפני שאני עוצר הוא אומר לי “אל תוציא מילה.” ונותן לי טיפ חמישים שקל.  אני עוצר את המונית יוצא מוציא לו את המזוודה מהבגאז’ וכל המשפחה ‘שמעיה שמעיה’. האבא מחבק אותו כזה בגאווה מסתכל עליי ושואל אם צריך לשלם אני אומר לו שלא ואז הוא אומר לי “נו מה אתה אומר על הבן שלי?” “טיפוס ססגוני ” אני עונה.

“אבא  אנחנו צריכים לדבר” אומר לו שמעיה.  אני שמעתי את זה עשיתי כאילו האוטו לא מניע, סתימה בקרבורטור יעני,  הייתי מת לשמוע מה עונה לו האבא. ” אני יודע ילד, אני יודע הכול. תוריד את האבן מהלב ג’ייק כבר שבועיים מפציץ אותי בסרטונים שלך, הטמבל הזה חושב שהוא נוקם בך בזה שבסביבה חרדית רואים שהילד שלהם עושה דברים כאלה. אני ואמא שלך באמת לא ישנו לילה אחד אבל בסוף הלילה החלטנו שאתה הילד שלנו בכל מצב ואם זה מה שאלוהים החליט נקבל את זה בשמחה.” וואללה החרדי הכי גבר שראיתי.

הנעתי ונסעתי מבסוט ועוד פעם טלפון, נחש מי? בול. תקווה.

“אבא”

“כן ליטלי עיניים של אבא.”

“אבא אמא אמרה שהיא הכינה לך מזוודה כמו שביקשת  והיא בחדר אופניים ליד המקלט של הבניין כדי שתלך לישון אצל דוד אבנר כמו שביקשת.”

עכשיו 2 בלילה ואני על ספת איקיאה ‘רוקדת’ אצל אחי בסלון, שלוש רגליים מקוריות ומתחת לרביעית ספר שהיא שמה לי במזוודה –באסה ואומנות אחזקת הספה. אני יושב כדי שהרוטוויילר לא ילקלק לי תפנים, אבל מה אני רוצה להגיד לך? זה סיפור קצת מצחיק קצת בלשי לא כמו הסיפורים שלך מביאים לאנשים תבאסה. גם ככה קשה עם הסגר והבידוד עכשיו אתה בא להם עם סיפורי דיכאון תן להם קצת שמח אחי. לא יקראו בחיים ת’דיכאון שאתה כותב כפרה. תן להם סרט ערבי עם סוף טוב. תן קצת יותר אריס סאן ופחות סחרוף.

תגובה אחת בנושא “אריס סאן וסחרוף”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *