אנדי ודני

החלום

“אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.”

הם נולדו להורים קשה יום בקצוות השונים של אותו חבל ארץ שנוי במחלוקת. תפיסות בדלניות פיצלו את האוכלוסיה ל”שלנו” ו”שלהם” ל”אנחנו” ו”הם” ל”עשירים” ו”עניים”. לכל נושא שיחה היה פוטנציאל נפיץ, וכל אמירה אקטואלית הקפיצה את פולסי החשמל בעצבים החשופים של הצד השני. התחרות האינסופית בין שני הצדדים הניצים היית מגיעה לשיאה במקום היחיד בו תחרות כזו יכולה להיות מוכרעת ללא דם – על מגרש הכדורגל.  בארץ שסועה כל כך בה כולם שונאים את כולם, הדבר שמאחד את כולם היא האהבה לכדורגל, ו……השנאה ליריבה העירונית.

את אנדי ודני איחד חלום אחד, להיות שחקני כדורגל מקצוענים. כאלה שילדים ממש כמוהם אוספים קלפים הנושאים את דמותם, כאלה שקוראים עליהם בעיתון, אבל בעיקר כאלה היודעים ללהטט בכדור כמו אלילהם. שנים של שקרים שהחלו מהליכה לבית הספר והסתיימו במגרש המשחקים והמשיכו בעבודה בספריה שהתגלגלה לתחרות הקפצות כדור הובילו את השניים לאכסניה מקצועית שעד מהרה גילתה כישרון חבוי בכל אחד מהם.

ההכרות

“בני גן אחד, כשני אחים,
צמחו עלה, צמחו חוחים.
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן,
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום. ”

את ההכרות הראשונה שלהם הם עשו בקבוצותיהם, שם שיחקו האחד כנגד השני ולא פעם הגיעו אף עימותים פיסיים. במיומנויות שלהם – של שניהם, קשה היה לא להבחין והיא אף לא חמקה ממאמני הנבחרות הצעירות שהזמינו אחר כבוד את שני פרחי הכדורגל אל סגל הנבחרת הלאומית של בני גילם. עמוסי גאווה ומוטיבציה הם הגיעו אל האימון הראשון והחמיצו פנים כאשר ראו איש את פני רעהו, שהרי את הדם הרע הם כבר סוחבים מבית אבא. אחרי אימון מתוח במיוחד ורווי במאבקים פיסיים לא פשוטים ולעיתים אף על גבול האלימים, החליט מאמן מנוסה כי במקום להפריד בין הניצים יקשור אותם, במקום לנתק – יחבר. הוא שינה את ציוות חדרי המלון והפך אותם לזוג הישן באותו החדר.

הרמות גבה ורטינות פגשו מאמן נחוש שהציב אלטרנטיבה ברורה, השער לחלום או שער בית המלון, חוסך שבטו שונא בנו. באין ברירה נאלצו השניים להמיר את היריבות בשותפות, הדרך לחלום רצופה יסורים, אך מה שלא עושה השכל מסתבר עושה הזמן. בכל משחק אימון ציוות אותם אביהם המקצועי באותה קבוצה. שחקן הגנה קשוח מצידה העני של העיר עלול להתפתות ולפתור בעיות בדרך אותה הוא מכיר מהבית, מאמן, אבל קודם כל מחנך, לא יכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה.

לזמן יש את הקסמים שלו, כמו מים המחליקות אבן לחלוק נחל, כך קצוות חדים הפכו עגולים, והשנאה הפכה לידידות. לעיתים הגאולה נמצאת בביבים, משחק אימון אחד, כמוהו קיימו עשרות, כניסה חזקה של היריב באנדי, והוא שוכב נאנק מכאב, דני מגיע במיאוץ מצידו השני של המגרש על מנת להשיב ליריב כגמולו, ארבעה שחקנים ושופט נאלצו לחלץ את הפוגע מזעמו של דני. מרחוק השקיף מאמן אחד מחוייך ושבע רצון ולחש לעצמו בסיפוק “יששש” .

להפריד את החיבוק

“ובלילות ובלילות
נשבו רוחות בם קלילות.
כה לבלבו עד באה יד,
יד שקטפה שושן אחד,
ואין יודע עד היום –
את הלבן או האדום. ”

את מה שהמאמן הבטיח העתיד קיים, שניהם הפכו להיות שחקנים מקצוענים המרוויחים מיליונים בשתי יריבות , כמעט אוייבות, משתי קצוות העיר ששניהם כל כך אהבו. חיים את החלום. על המגרש עשו הכל על מנת לנצח, אולם מחוצה לו החברות הפכה לברית דמים. על המגרש מקצוענים ומחוצה לו אחים!! הסיטרא אחרא היה היחיד שיכול היה להפר את הפסטורליה הבלתי אפשרית הזו, והוא ולא אחר נזעק על מנת להפריד את החיבוק. מחנה אימון טרום עונתי בעיירת נופש איטלקית, כחודש אחרי שקיבל את האישרור הסופי כי הוא אבן המסד עליו מונחת הקבוצה כולה, או בשפת הכדורגל – סרט הקפטן, עלה על יצועו דני – ולא קם!! הרופאים קבעו דום לב, אבל מה זה משנה? בן 26 בכושר שיא ללא שום סימנים מקדימים, מעשה ידיו של השטן – הוא ולא אחר.

בשורת האיוב תפסה את אנדי לא מוכן, וכי כיצד ניתן להתכונן?? את הידיעה סחב על גבו כמשא המכביד על נושאו. עונה שלמה עברה בפציעות רבות מספור ובמשבר נפשי אחד ארוך ומתמשך. ערכו כשחקן צלל והעתיד נראה קודר. שאלות קיומיות החליפו דילמות טקטיות. הגביע העולמי ההולך ומתקרב רק הוסיף מימד של לחץ לא נחוץ, לאישיות הסבוכה בלאו הכי.

ועידת הפסגה של הכדורגל העולמי התקיימה בדרום אפריקה, ומאמן אחד ותיק חכם ולא שיגרתי זכר לו חסד נעורים.”סוסים ותיקים מנצחים מלחמות” שינן, והוסיף את שמו לרשימת היוצאים בהתעלם מסימני השאלה של המומחים. כהורה לילד מיוחד בעצמו, ידע דבר או שניים על משברים נפשיים, ויותר מזה, על היציאה מהם.

המציאות עולה על כל דמיון

“ורק יודעים, כי הנותר
ליבו נשבר…”

המציאות עולה על כל דמיון, וכמו בתסריט שנכתב על ידי כותב הוליוודי מוכשר מגיע אנדי עם נבחרתו אל משחק הגמר, “אני צריך להתרכז” הוא אומר לחבריו לוקח את תיק הציוד האישי שלו ונכנס אל השירותים, מבטי ספק שהעלו את הגרועים שבשדים מן האוב עלו לאויר, אך זה לא הזמן ולא המקום, “כשהגלים גבוהים לעיתים עדיף לצלול ” שינן המאמן לעוזריו. מספר דקות לאחר מכן יצא אנדי לבוש במדי משחק. משחק שקול נותר ללא הכרעה בזמנו החוקי ונגרר להארכה. וכאילו על מנת להביא את הדרמה אל קצה קצהה הבלתי אפשרי, כארבע דקות לפני תום הזמן כובש אנדי את השער היחיד במשחק, רץ בטירוף אל מצלמות הטלוויזיה המכסות את האירוע מכל כיוון מרים את חולצת הנבחרת ומתחת דיוקנו של קפטן היריבה העירונית השנואה, וחברו הטוב כאשר מתחתיו הכיתוב “”DANI JARQUE SIEMPRE CON NOSOTROS  (“דני חארקה תמיד איתנו”.)

עם סיום המשחק נשאל אנדי לפשר המחווה:

“עשיתי את זה משום שחשתי שזה נכנס לי מאד עמוק. זה הראה לכולם שמה שחשוב זה לא הקבוצה או הצבעים, אלא להיות אדם טוב. אני מאד שמח כי זה היה הרגע החשוב ביותר בקריירה שלי”.

כך הפך אנדי לשחקן היחיד הזוכה לתשואות רמות כל אימת שרגלו דורכת באצטדיון היריבה  העירונית כאשר הוא לבוש במדי היריבה. אפשר מסתבר גם אחרת!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *