אלכוהול

מה שהתחיל באלכוהול יסתיים באלכוהול.

צליל הדלת החורקת לאיטה אל עבר נשיקה בלתי נמנעת עם מסגרתה היה שריקת הסיום להזיה בת שבוע. שום דבר לא יכול להכין אותך לדממה המוחלטת שבאה בעיקבותיה. רק מי שעבר מבין. בדידות עמוסת אורחים. ואז דממה, ובכי מר קשה בודד כועס זועם שונא פוחד. נגמרה השבעה והתחילה יתמות. עם מי אמתיק סוד? עם מי אתיעץ? למי אתקשר כשטוב כשרע או כשסתם מתחשק? מי יתקשר אליי בשביל שאסדר לו את הטלוויזיה או אסדר לו את האינטרנט? בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום.

שעות של יגון בדירה ריקה תוך ייסורים מול פרצופי כרומו מחוייכים מתקופות אחרות מסתיימת בהחלטה. “אני הולכת היום להשתכר. אני חייבת לצאת מהבאסה הזו ומהר. אין לי בעל או ילדים אין לי עבודה או מחוייבות ואני צריכה לשכוח.” נעלי עבודה ג’ינס גופיה לבנה וחולצת פלאנל משובצת שמצאה זרוקה בסל הכביסה עם ריח של אבא ויצאה אל הרחוב. שריקה נהג מונית שניסה מזלו ועשרים ושבע שח אחר כך היא התישבה בקצה הבר.
” מה בשבילך? ” שאל בארמן מסוקס
” לא יודעת לא מבינה בזה. מה דופק תראש? ”
” את נוהגת? ”
“לא היום, ויש לי כסף” (הוציאה 4 שטרות של מאתיים.
” נשמה שאלתי אם את נוהגת כמו שאת נראת לא תצטרכי את כל השאר ”
“אני… פחחחח הכי פחות אטרקטיבית בעולם. עיניים של בכי, פנים של אבל, ובגד מהכביסה אין יותר טרן אוף מזה. ”
” מותק אטרקטיביות זה בעיני המתבונן. ” נוזל כתום נמזג לכוס כבדה ברקע “דרך המשי” של רביץ מופרע בבריטון גברי ” זה עליי” חיוך שבע רצון של ברמן מנוסה ומבט של.” אמרתי לך”.

שיחה גנרית של נמר עם אנטילופה ממשיכה בנסיעה ולילה רווי יצרים ואלכוהול שמסתיים בין מצעים מיוזעים בדירה לא נקיה. כך היא ברחה מהמחשבות אל האלכוהול ומהמוות לתאוות בשרים עם פרטנר אקראי.

כשהמחזור נעלם וההקאות הגיעו לא היה ספק כי כנראה זה צחוק הגורל. האל הטוב נטע בה גלעד חי למה שאיבדה. ענבל נדרה כי היא תשמור על ההריון ועל השבת על תרי”ג ועל טהרה אם רק היושב במרומים יעניק לו בריאות שלמה. ארזה שיערה בשביס והקפידה קלה כחמורה. תשעה חודשים של עבודה זמנית ובדידות זוגית הנובטת לאיטה בתוכה הסתיימו בבכי צעקני של עולל ובדמעות אושר חרישיות של היולדת. לי אור היא קראה לו.

מעבר לישוב קהילתי הניב תיוג בניחוח ביבים. “המופקרת שחזרה בתשובה” אבל כל זה לא עניין אותה. ענבל היית אישה עם משימה. יש לה ילד לחנך ועיסקה לקיים. היא אטמה אוזניה ללשונות הרעות ועיניה טחו מראות פרצופים עקומים. במשרד הנהלת. חשבונות קטן בחברה לפירזול היא כילתה שעותיה עד לשיבה אל אהוב ליבה קטן הקומה. בדירה קטנה ופשוטה היא הרביצה בו תורה והעניקה לו אהבה, בעולמם קטן המידות והצנוע לא חסר דבר. טובה פת חרבה ושמחה בה מבית מלא זבחי ריב. הזמן ששט לו סחף את ענבל ולי אור לימי הולדת וחגים בבדידות זוגית אשר אינה חסרה דבר. גן עדן צנוע של אהבה פשוטה בן טז שנים נקטע בנקישה אכזרית בדלת של לובש מדים. “נהג תחת השפעה זרה איבד שליטה ופגע פגיעה קטלנית בלי אור.” בישר בפנים מיוסרות.
“לכו מפה צאו מפה עכשיו,” צרחה באובדן שליטה “לכו מפה פשוט עופו מפה” היא דחפה אותם החוצה בידיים פשוטות קדימה השוטר חיבק אותה היא יבבה ביגון.

צליל הדלת החורקת לאיטה אל עבר נשיקה בלתי נמנעת עם מסגרתה היה שריקת הסיום להזיה בת שבוע. שום דבר לא יכול להכין אותך לדממה המוחלטת שבאה בעיקבותיה. רק מי שעבר מבין. בדידות עמוסת אורחים. ואז דממה, ובכי מר קשה בודד כועס זועם שונא פוחד. נגמרה השבעה והתחיל השכול. עם מי אמתיק סוד? עם מי אתיעץ? בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום. שוב…

היא עמדה בסלון בין קירות סיד ערומים הביטה מעלה ולחשה “הייתה בינינו עיסקה ואתה הפרת אותה” ומכאן לקח הזעם שליטה דומעת וזועקת “מי אתה חושב שאתה? הא? מי? כוס אמאק מי?”

שעות של יגון בדירה ריקה תוך ייסורים מול פרצופי כרומו מחוייכים מתקופות אחרות מסתיימת בהחלטה.

לראשונה מזה חי שנים היא פורקת את שיערה מאריזתו ומחליפה שמלה בג’ינס קרוע ממציאות אחרת. שריקה נהג מונית שניסה מזלו וחמישים שח אחר כך היא התישבה בקצה הבר.

מה שהתחיל באלכוהול יסתיים באלכוהול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *