איש של פעם

אני איש של פעם אני מודה . יש שיקראו לזה עתיק. לאחרונה אני שם לב שהפער בין המאה בה אני חי לבין זו הרשומה בתחתית המסך מתרחב לכדי אוקיינוס, והפער הזה חובק את כל תחומי החיים.

אני איש של פעם אני מודה . יש שיקראו לזה עתיק 


הייתי במסעדה השבוע.  בתפריט קראתי “תינוקות אורז מכורבלים ומכוסים בעלי ירוק רענן” – קוראים לזה   עלי גפן ממולאים או המהדרין  יאפראק לא תינוקות ולא פגים סתם יאפראק. מי שמזמין תינוק מכורבל שלא יתפלא שלאוכל יש טעם של חיתול, בפעם הבאה תזמין יאפארק תקבל גן עדן באריזת TO GO .

אני גם לא לגמרי מבין את סיומות ה “וש” בסיום כל מילה,  “ביוש”  היוש אינסטוש וכדומה. או קיי מה זה? מה זה אמור להיות ? חמוד? זה מעצבנוש . אם בכל אופן רוצים לזרום אז בכיף, אבל מראש אני מזכיר גדלתי בחולון ואני מכיר לגמרי את כל הטיות ה”אחוש” שאתם מכירים ועוד הרבה שאתם לא,  כאשר הפשוטה מבינהן היא אחוש שילינג.   

אני איש של פעם אני מודה . יש שיקראו לזה עתיק


כשהילד חזר מהגן בוכה  פעם אחר פעם כי ילדה הרביצה לו “כנגדו” התקשרה לגננת כולה זעם והגננת הגיבה בשלווה ורוגע מקוממים. בפעם המי יודע שזה קרה שאלתי “מה אמרה הגננת?” לשוחח איתו על אלימות הייתה התשובה, אז שוחחתי.  אמרתי לו ” תגיד מה אתה קוקסינל? ילדה מרביצה לך? פרק אותה כאילו אין מחר.” למחרת הילד חוזר לצלילי הנעימה של “רוקי” מאושר וצועק למראה  NO PAIN NO PAIN. בערב טירטר הנייד על המזוהה היית הגננת ניגשתי שליו ורגוע…..

אני רומנטיקן כזה שאוהב שירים  עם מילים. לא תאמינו אבל פעם היו שירים כאלה . שירי אהבה קורעים ” אלינור את יפה כמו מלאך” או “אני לא יודע איך לומר לך”, נדמה שאם אנחנו גדלנו על אינשטיין ששר חלפי, “צלילי העוד” ששרו אלתרמן ושבזי, ומתי כספי ששר סשה ארגוב,  היום זמרת בלוק של שמש שרה “באסה סבבה”עם השורה האלמותית ” im gonna eat you ahm ahm” . בכלל היום חריזת א-ב של מוכר הארטיקים מהים עם הלהיט האלמותי “ארטיק תות לדודה רות, ארטיק בננה לדודה אילנה” היא אידיאה אפלטונית המשמשת השראה ללהיט ההמשך “ננה בננה”של אותה שמש .

בכלל אם כבר אירוויזיון בעבר שלחנו זמרים לא התקף חרדה מזוקן. באירווזיון של 78 הופיעה גלי עטרי וחלב ודבש זמרת שארבעים שנה אחר כך אנחנו עוד מזמזמים את שיריה, היום הגיע לתחרות זמר עם שיר שנשמע כמו טיפול אינהלציה. אההה כן ובאנגלית – אנחנו העולם. אינעל העולם.

אני איש של פעם אני מודה . יש שיקראו לזה עתיק

פעם ילד שרצה להיות טייס היה קורא בצמא את ביטאון חיל האוויר ויודע בעל פה את כל צי המטוסים של חיל האוויר. הוא היה הולך למשחקי מכבי ביד אליהו כי רק שם ובכיתה היה לגיטימי להעיף מטוסי נייר (טוב בכיתה פחות אבל חולון…), לרוב הוא היה מכוון על השופט ופוגע בקרחת של היושב שתי שורות מתחתיו. היום הגאונים הקטנים מטיסים רחפנים, רחפנים!!! עגלה מפלטת עץ וארבע קוגלאגרים כבר בנית? ילד שרצה להיות כדורסלן היה אשכרה יוצא החוצה לשחק, כלומר ממש לוקח כדור וזורק לסל ממשי עד שהיו כואבות לו הידיים והרגליים היום המוכשרים הקטנים עושים ממוצעים של כוכבי NBA במחשב ונהנים מכל העולמות גם מפנטזיית הכוכב וגם מצ’יטוס כל הדרך לפנטזיה. הבעיה היחידה היא, בסוף התהליך שרירי כף היד מתחזקים ושאר הגוף…איך נאמר בעדינות מתעגל.

אני איש של פעם אני מודה . יש שיקראו לזה עתיק – אני, אני מעדיף קלאסי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *