איפה היו בני האדם?

"כן כן זה אני, אל תרים גבה בתמהון. שלושה אוטובוסים וקלנועית אחת עד שהגעתי אליך, אז כנראה שזה היה מספיק חשוב לי. שיט, הדרך הזאת לא נעשית קלה ככל שמתבגרים. 'מה אני עושה כאן?' אתה בטח שואל, או שאולי כבר אתה יודע. כך או כך, סוף סוף אני אוכל לדבר, להשלים משפט ואתה רק תאזין, זה כל מה שאני מבקש – רק תאזין.

מעל ארבעים שנה אני צריך לנהל את השיחה הזאת, או יותר נכון לסיים אותה, כמעט חמישים שנה!!! אז היינו שנינו יותר צעירים והדם דפק טוב טוב על קרום המוח….. פששש חמישים שנה !! תן לי רגע לשבת לאזן נשימה. זה אולי חוש הומור מוזר, אבל דווקא עכשיו כשמציינים ארבעים וכמה שנים למלחמה ההיא, שוב מתוח בגבול, שוב מחלקים צווי שמונה – זה לא נגמר הא? קיבינימט זה לא נגמר.

אתה זוכר על מה התפוצצנו? אני אז ארזתי את הצ'ימידן אחרי הטלפון מהבסיס שהקפיץ אותי. אתה שאלת "ביום כיפור? אין כבר כבוד לכלום?" ואני שהייתי מתוח כמו קפיץ נחתתי עליך בנחיתת אונס, עליך ועל ה"אלוהים שלך". שוב כמו שני מפגרים התחלנו לצעוק אחד על השני אם יש או אין אלוהים, חזרנו שוב על אותם טיעונים שהרסו לנו יותר מפעם אחת את ארוחות השבת, רק הפעם בווליום גבוה יותר ובמילים שיכלו לחתוך יהלום בחדות שלהן. אני ציטטתי את שפינוזה ואתה את הרב קוק. אמא צועקת מהמטבח "ראובן הוא הולך למלחמה אולי תיתן לו איזו ברכה במקום לצעוק?" ואתה עונה לה בצעקה, "אם אין אלוהים איזה ברכה אני יכול לתת לגולם הזה?" אז צרחתי יותר חזק כי הרי בסוף אני הבן שלך, " איפה היה האלוהים שלך במחנות שברחת מהם הא? ואל תספר לי עוד פעם על "הסתר פנים", אלוהים זה לא ילד במשחק מחבואים. אלוהים – אם יש דבר כזה – צריך להיות ריבון העולם לא? אז אני שם זין עליך ועל האלוהים שלך!!" בדרכי לדלת עוד שמעתי אותך אומר "זו לא השאלה בכלל…", טרקתי את הדלת אחריי, כמו ג'ון וויין שאתה כל כך אוהב, בטריקה דרמטית כשרק הבכי של אמא סודק את הדממה שאחרי הפיגוע המשפחתי שאני ואתה ביצענו.

כוס אוחתי, כל פעם שאני נזכר בזה אני מתרגש מחדש. לא תאמין, הבאתי סנדביץ' – אתם מהדור של סנדוויץ' לא של כריך –  עם  קאזו בולגארו (גבינה בולגרית) עם פיפינו (מלפפון ירוק), כמו זה שהייתם שולחים איתי לביה"ס. יא – אללה כמה מעגלים אנחנו סוגרים היום. הקונספט הזה שאני מדבר ואתה שותק חדש לשנינו . כמעט חמישים שנה שאני מכין את הנאום הזה, אין מצב שאני לא מסיים אותו.

אתה יודע? שנים האמירה הזו שלך הדהדה לי באוזניים, 'מה הוא רצה להגיד שם?' שאלתי את עצמי בשוחות של המלחמה המזויינת ההיא, כששכבתי ופחדתי כמו עכבר בקור בתוך גשם של אש, ועוד אלפי פעמים שנים אחרי זה, וכלום. בינתיים החיים התקדמו והשנים חלפו.  אני התחתנתי בקפריסין ואתה כמובן לא הגעת ואז נולד לנו יינון, ולא עשינו לו ברית כי אין אלוהים ואתה שוב לא הגעת, ואז נולדה מיכלי ואני כמו אידיוט אמרתי שאם תגיע אני אזרוק אותך מהאולם אז גם לא הגעת. המחלה של אמא, ואיך שתיכננו את המשמרות ליד המיטה שלה ככה שלא ניפגש, ואז ההלוויה והשבעה שכל אחד ישב אצלו בבית, כמו שני תרנגולים גאים ומטומטמים לא רצינו להפגש אפילו אז. איך? איך?? איך??? שני אנשים אינטליגנטים ומשכילים כמונו שאוהבים את אותה אישה חכמה, שמענו אותה, אבל לא הקשבנו לה. כנראה האגו יותר חזק מהאינטלקט שלנו. כנראה שאנחנו לא חכמים כמו שאנחנו אוהבים לחשוב על עצמינו.

אחרי כל זה בכל זאת אתה בטח שואל את עצמך איך בכל זאת אני פה, ומה לעזאזל ה'כופר' הזה רוצה, אחרי כל כך הרבה שנים. אז קודם כל אני שמח שאתה שותק ונותן לי לדבר, עד עכשיו זה אף פעם לא קרה. החלטתי להוריד מהכבוד שלי ולבוא אליך אבא, כי קודם כל מצאתי את התשובה. היום כל כך הרבה שנים אחרי מלחמת יום הדין, חמישים שנה כמעט אחרי, הבנתי מה הייתה השורה הזו שמעולם לא נאמרה על ידך אבא. 'השאלה היא לא איפה היה אלוהים? השאלה היא איפה היו בני האדם?' הרי חשבונות של אלוהים אנחנו לא יודעים לעשות. היום כשיש לי כבר נכדים אני סופסוף מבין שלא כל בן אדם הוא בן אנוש, ולא כל חיה דו רגלית ראויה לתואר אנושי, צדקת אבא!!. לקח לי חמישים שנה להבין את זה ולקח לך חמישים שנה לשמוע את המשפט הזה. הנה אמרתי אותו צדקת אבא. ואם זה משנה משהו אז אני מצטער.

אבל אתה מכיר אותי טוב מדיי בשביל להבין שאחרי חמישים שנה אני לא מגיע רק בשביל להסב לך נחת. אני מגיע כי אני רוצה שתעשה משהו בשבילי. אתה יודע כמה אני שונא לבקש מאנשים משהו, ובטח ממך, אבל הפעם אין לי ברירה אתה היחיד שאני מכיר ואולי יהיה מוכן לעזור . אודי הבן של מיכלי קיבל היום טלפון מהבסיס, הקפיצו אותו בצו שמונה לצפון. ואני…. אני מאז לא יודע מה קרה לי אבא?  אני לא מפסיק לבכות….לא מפסיק. הנה זה קורה לי עוד פעם. לא יודע מה קרה לי. קיבינימט אני שונא שזה קורה לי. רגע….רגע תן לי דקה .

בקיצור אבאל'ה אני רוצה שתפעיל את הקשרים שלך שם בחלונות הגבוהים, שישמרו על האוצר היקר הזה אם לא בשבילי, בטח לא בשבילי , אז לפחות בשבילך ובזכות כל המצוות שאספת עם השנים. אנשים כמוך ……..נו אתה מבין. אני מבין שגם אני צריך לתרום למאמץ הזה, ואני יודע שאם מישהו שמכיר אותי רואה שאני מוציא "סידור" לא יאמין לעיניים שלו עצמו, אבל אני עושה את מה שהייתי צריך לעשות לפני הרבה זמן. וכן אתה יכול לצחוק שאני זוכר בעל פה את "מקבת", ואת "כוכבים בחוץ" של אלתרמן, את ההרכב של נבחרת ברזיל ב 70', ואת הפרש השערים של ליברפול מעונת 81 ולזה אני צריך להעזר ב"סידור" , צחק עליי חופשי. אתה יודע מה? אתה שוב צודק, פעם שנייה בחיים ופעם שנייה, ברבע שעה האחרונה, קטע הא? אוףףףףףף הנה זה מתחיל…"

 

"יתגדל ויתקדש שמה רבה……"

 

תגובה אחת בנושא “איפה היו בני האדם?”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *