אילנה לא אוהבת אנשים עם שפם

אילנה לא אוהבת אנשים עם שפם. כל המטפלים יודעים שאם אתה מגיע לאילנה לא מגולח אתה כבר תחטוף. פעם ציון כשהיה עוד חדש הגיע להגיש לה אוכל עם זיפים של שלושה ימים והיא קיללה אותו בערבית בקללות איומות. היא ניסתה ללפות את צווארו ולחנוק כאשר שלושה גברים הצליחו לחלץ אותו מידיה. רק ארבעה חודשים אחר כך הסכימה לקבל מציון טיפול כאשר הוא מגולח למשעי ומריח מ”ברוט”  אפטר שייב שהיא בחרה.

שנים של בדידות ואובססיה מאנשים משופמים זיכו אותה בכינוי “אילנה המשוגעת”.  ברחובות החשוכים של התחנה המרכזית הישנה בת”א – “משוגעת” לא היה התיאור הכי מעליב שניתן להיקרא בו . בזירת המסחר הכי פעילה באזור כאשר הכל בחזקת סחורה העוברת לסוחר, סמים סקס יהלומים ומה לא? משוגעת לא נראית חריגה. איש לא באמת יודע מניין הגיעה אבל נראה היה כי היא שם מאז ומתמיד.  אף אחד מעולם לא שאל והיא מעולם לא ענתה.  40 היא שם, 40 שנים של חיים סגפניים של ירידה יומית למכולת של אהרון רכישה מדוייקת של 2 מלפפונים תפוח אחד וגביע גבינה לבנה 9 אחוז בשלישי חצי לחם שחור, ובשישי חלה. מעולם לא נצפה אורח מגיע אליה לביקור ואפילו מהפכת הטלפון הנייד פסחה עליה. בשביל מה להחזיק טלפון אם אין מי שיצלצל? All the lonely people.

אף אחד לא יודע מה גרם להתקף הפסיכוטי שכך באמצע הרחוב היא התנפלה על ארבעה גברים משופמים, מפוקפקים, וזרים למראה, ששניים מהם שיחקו שש-בש בחמארה הסמוכה כאשר השניים האחרים החליפו כסף במנות קוק. משומקום היא קפצה עליהם כנשוכת נחש והיכתה בהם באמוק. תגובתם האלימה ושלוחת הרסן לא איחרה להגיע, שוטרי משמר הגבול שנמצאים באזור דרך קבע  מצאו אותה כשהיא שכובה על הרצפה במרכזו של כביש צדדי מרוצף גריז.   מתבוססת בדמה בהכרה מעורפלת ובוכייה. הדרך לאשפוז  ומשם למחלקה גריאטרית בבית אבות מוזנח במיוחד היית קצרה, ונסתיימה אחרי חצי שנה.

“הכי קשות לי הן הלוויות הבודדים.” אמר הקברן לאפרת העובדת הסוציאלית שהגיע לזהות את הגופה, כשהוא שוטף חול טרי מידיו.

משם היא הגיעה לחדר והחלה לפרק אותו. מתיק קרטון חום נעול בגומי לבן נפל גזיר עיתון מצהיב, “בודדה” זעקה הכותרת. שם מתוארת אישה שהגיעה רק עם בגדיה ל”גדר הטובה” ועברה לישראל. התמונה דומה להפליא לאילנה  בכתבה מרואיין גבר מפוקסל שמכונה כ “ד”  המשבח באופן לא מובן את אומץ ליבה, אך לא פרט.

במאמצים לא פשוטים שעברו דרך רישומי הגדר ובעיקר דרך הכתבת  הצליחה אפרת להגיע לאדון אשר בכתבה מכונה ד ובחיים שמו דני.

“אני לא מדבר עם עיתונאים.”

“אני לא עיתונאית אני עובדת סוציאלית מהמרכז ונפטרה לי מטופלת ערירית שאתה הקשר היחיד שלה לעולם.”

“(צחוק מתגלגל) אני בעל של אילנה כבר 45 שנה יש לנו 4 ילדים שיהיו בריאים ו – 11 נכדים שיהיו בריאים ועוד זוג תאומים בדרך מהקטן, תודה לאל הכי רחוק מערירי שאת מדמיינת, ואין לי כלום במרכז אני חי כבר 50 שנה בצפון הרחוק . “

” טוב, אני מתנצלת כנראה הכתבת הטעתה אותי, אללה ירחמה אילנה אפילו אחרי שמתה אין לה מזל. ”

“מצטער שלא יכולתי לעזור”

ניתוק…

23:30  באותו יום הטלפון של אפרת מצלצל מהמיטה היא מרימה בחשש. בריטון עמוק מהצד השני.

” זה דני אמרת אילנה? כך קראו לה?”

” כן”

והיא נפטרה?”

“כן”

” תגידי מקום ושעה מחר אני אצלך. “

9:00 בבוקר בית קפה קטן בדרום העיר, עוצרת מכונית וולבו כסופה ממנה מגיח גבר שחצה את השבעים גבוה, לבוש בג’ינס וחולצה כחולה מכויילת בפסים לבנים דקיקים מכופתרת וארוכת שרוול. ראש מלא שיער שיבה הליכה איטית וגאה הנעזרת קלות במקל הליכה.

” את אפרת? ” שאל בבריטון בוטח

“כן”

“מה את שותה?”

” אני מסודרת. “

“מה את שותה?”

“תה”

“וואח’ד צ’אי וואח’ד קאוהה יא עאמי”  (אחד קפה אחד תה)

“(צוחקת) למלצר קוראים אמיר הוא מדבר עברית.”

“זה אמיר אבא שלו איברהים לסבא שלו קוראים הישאם הוא נולד בארץ אבל המשפחה שלו מג’וניה ובבית הם עדיין מדברים ערבית. “

” וואוו הרשמת”

“יש לך תמונה של ‘אילנה’? “

מוציאה גזיר עיתון ותעודת הזהות של המנוחה מניחה על השולחן.” זה כל מה שיש לי”.

” סאוחת אילי חלא העולם הזה, מדינה חרבנה זה מה שאנחנו חרא של מדינה! “

” מה? למה אתה אומר את זה? “

” מה שתשמעי כאן לא כתוב בשום דו”ח ספר או עיתון.

זאת לא אילנה השם שלה הוא מאג’דה. היא מכפר קטן ליד צידון. אחרי מלחמת ששת הימים אבא שלה, אנטואן, גוייס על ידינו וסיפק לנו מודיעין איכותי. במשך השנים כל המשפחה נרתמה לעניין.

בגלל שמדובר במשפחה חצי נוצרית חצי סונית היית לה גישה לכל האוכלוסיות. ובלבנון בלי עין הרע יש הרבה סוגים של אוכלוסיות. אחרי שנים שהמשפחה עובדת בשבילנו  משנת 68 עד מלחמת האזרחים בלבנון, אחד הפלגים תופס את המשפחה מאשים אותם בשיתוף פעולה עם הציונים, ורוצח את כולם. שני הורים חמישה ילדים ותינוק, הנכד של אנטואן. את כל זה הם עושים מול העיניים של מאג’דה ובגלל שהיא יפה משאירים רק אותה בחיים. הם לוקחים אותה בשבי ואלוהים ישמור עלינו מה היא עברה שם. אני לא אפרט לך אבל רק דוגמה קטנה הם היו מכריחים אותה לשפוט במשחקי השש בש כאשר  היא יודעת שהמנצח אונס אותה.  כך היא נמצאת שם במשך 9 חודשים אצל האנשים. שרצחו את משפחתה לנגד עיניה ואונסים ומענים אותה על בסיס יומי.”

” תגיד יכול להיות שהם היו משופמים.?”

“לא יכול להיות – בטוח!!!  בליטני תפסנו אותם, למה? “

” כי זה סוגר לי פינה”

“או קיי חאסלו (בקיצור), אז מסלימה מלחמת האזרחים בלבנון ובשלב מסויים השובים שלה בורחים מהבית מחשש שפלג אוייב יכבוש את הכפר ויעשו בהם שפטים. הם בורחים ומשאירים אותה בבית. הכיבוש מתעכב והיא מצליחה למצוא את דרכה ל”גדר הטובה”. אני אז ‘מפעיל’ צעיר מקבל טלפון שאזרחית לבנונית מבקשת לדבר איתי. אני מגיע לגבול ורואה שבר כלי רזה מלוכלכת וסובלת מהיפותרמיה. מאשפזים אותה ב”רבקה זיו” ואני לידה.  אז מתחילה מתיחות טרום מבצע ליטני. היא משרטטת לי צירי תנועה, מאפיינת לי את מנהיגי הפלגים השונים, יחסי הכוחות, מקומות המגורים, הבסיסים, בקיצור יומינט (מודיעין אנושי) הכי טוב שמפעיל יכול לבקש. בעקבות המודיעין הזה קרו שני דברים אני קודמתי (צוחק) וחיי אדם של עשרות חיילי צה”ל, ניצלו. יום אחד היא כבר הרגישה יותר טוב וירדה מהמיטה ללובי. נדמה לי שזה כבר היה  ברמב”ם, היא שמעה קוביות של שש בש שכנראה הזכירו לה את מה שהיא עברה ונעלמה מייד. התחלנו לחפש אותה אבל אז התחיל מבצע ליטני ולמי היה זמן להתעסק עם זה. ככה היא נפלה בין הכסאות.”

ואיך ממאג’דה היא הפכה לאילנה? “

” אההה זה פשוט, לחברה שלי אז, ולאשתי היום קוראים אילנה, כשמאג’דה הגיעה היא לא ידעה מילה בעברית אז אני אמרתי לפקיד משרד הפנים שקוראים לה ‘אילנה’, כי עוד חשבנו שנחזיר אותה לצידון. אבל היא נעלמה. אגב, איך היא חיה מאז? ממה?”

” היא לא התחתנה מעולם וחיה מעבודות דחק, נקיון, שטיפת כלים כאלה תמיד בלילות ואם אפשר אז לבד, כנראה בגלל הטראומה. ”

“אישה אמיצה שאיבדה את הוריה אחיה ואחיינה התינוק, עברה 9 חודשים של גיהינום שלחלק מהם אני נחשפתי ואקח איתי לקבר הצילה עשרות אולי מאות חיילי צה”ל, בסוף מוצאת את מותה בגלל מכות שהיא מקבלת משני סוחרי סמים ושני מסתננים, זאת אחת שצריכה לחיות בוילה להדליק משואה ולקבל פנסיה שמנה  מהמדינה. אילען אבוק”.

בתום חודש הגיע אפרת לגילוי מצבה היא עמדה שם לבד אך לא הצליחה להסתיר את פליאתה לאחר שנתנה לחברה קדישא את פרטיה של אילנה וביקשה שיסדרו לה מצבה סטנדרטית. למולה ניצב לוח שיש מפואר וגבוהה עליו מודבקות מילות השיר “אלינור ריגבי”, של החיפושיות.

All the lonely people

Where do they all come from?

All the lonely people

Where do they all belong?

בתחתיתו נרשם  “בשם כל אלה שצריכים להגיד לך תודה ולא יודעים את שמך. ובשם אלה שיודעים ומתביישים  במדינה שידעה לקחת ולא ידעה להחזיר.”  באגרטל משיש הונח זר שושנים טרי.

מרחוק הניעה וולבו כסופה ונסעה.

לסיפורים נוספים >

9 תגובות בנושא “אילנה לא אוהבת אנשים עם שפם”

  1. גיל, נהנית מכל סיפור שלך!! הכתיבה השנונה והמפתיעה, מצחיקה ומרגשת.. תמשיך!!

    1. סיפור ישראלי עד כאב.
      תיאורים ריאליסטיים חזקים- כגון הכביש המרוצף גריז, השפיטה במשחקי השתבש והאונס…
      סיפור על אשה אחת בודדה בטירוף, ונדמה לי המוטיב המרכזי כאן הוא עולב הבדידות ועד כמה עד כמה ׳לא טוב היות האדם לבדו׳.

    2. ממש כנגן כינור מוכשר אתה יודע לפרוט על המיתרים , להרטיט ולגעת
      סיפר מרגש עצוב ונוגע
      תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *