אוהל האבלים

“אף בן שרמוטה מהתקשורת לא יכנס לפה. באמא שלי אם יעיז לדרוך כאן איזה תולעת מהתקשורת אני גומר אותו בידיים שלי.”
“אל תדאג אתה לא תצטרך לעשות את זה עידו אני ומנש נדאג לזה, אבל ביניינו אני לא רואה מי טמבל (בפתח) מספיק שיגיע דווקא לכאן. אל תדאג הם יודעים לאן להגיע ולאן לא להגיע. ”

” רגע מי אתה?”

” אני גיל מהתקשורת העויינת. ” חייכתי. דממת מוות השתלטה על אוהל האבלים. שלושה גדולי גוף התקרבו אליי חמושים בידיים מקועקעות ובמבטים מזרה אימה. אלה היו שברירי שניות נצחיים. כשהם כבר היו במרחק הבל פה נשמעה שאגה מעברו השני של אוהל האבלים. “אף אחד לא נוגע בו, בוא שב כאן.” נדמה היה לי שכולם שומעים רעש תופי התם תם המתנגן בתוך כלוב הצלעות שלי. חציתי את האוהל כששלושה טיפוסים מאיימים פוסעים לצידי, ושאר עשרות המנחמים מסביב תולים בי מבטי בוז וגועל. אלה היו חמישה צעדים רחוקים במיוחד. נעמדתי לצד ספת יושבי השבעה מבט של אב המשפחה פשוט הטיס את היושב לידו שפינה כיסא כתר פלסטיק לבן עם ידיות. המבט שהקים את הקודם הושיב אותי עליו. כריזמה מחשמלת, מארחת פחד מצמית.

רוח קייצית עשתה שמות בחלון פלסטיק שממול בזמן שהתיישבתי לקול הדממה ששלטה.
“אתה יודע מי אני?”
“כן” שמעתי קול שיוצא מגופו של זה שהתיישב כעת על כיסא כתר לבן עם ידיות.
” איך?”
“אני תחקירן התפקיד שלי לדעת.”
שתי אצבעות בתנועת וי עלו לאויר בטרם ירדו כבר אובזרו בסיגריית קנט ארוך ומצית. הוא הוריד באיטיות את הראש חשף רעמה לבנה הצית את הסיגריה הרים מבטו אליי היושב לימינו
“מה אתה יודע?”
“שלוש פעמים ישבת בכלא, סהכ 17 שנים וארבעה חודשים במצטבר, אתה הוגדרת ראש משפחת פשע ויעד מודעיני של המשטרה. אתה עכשיו כנראה בסוג של פנסיה מהעולם הזה. כלכלנים מעריכים אותך בעשרות מיליוני דולרים -יש לך עסקים בארץ ובחו”ל, אתה גרוש, אבא לארבעה, ומשבוע שעבר אחרי הפיגוע בעזה אתה גם אב שכול לחלל צה”ל, אהה כן ואתה שונא תקשורת. ”

” את כל זה אתה יודע ועדיין הגעת לכאן,” אמר בקול סדוק מסיגריות ושברון לב
” כן”
” או שאתה מטומטם בצורה יוצאת דופן או שאתה אמיץ במיוחד בשני המקרים חכם גדול אתה לא.” הוא גיחך קלות אני חייכתי מסביב שמעתי צחוקים מאולצים שחדלו מיד עם הרמת מבטו בשנית.
” למה? ” הקשה.
” כי אני יושב כאן כבר ארבעים דקות ואני שומע דברים חשובים שאף אחד לא אמר ולא יגיד בתקשורת. ואם אתה רוצה שעוד מישהו ידע אותם ולא רק השישים שבעים איש שיושבים כאן אני מציע לך במה שבה תוכל לומר את זה לששה שבעה מליון איש.”

“תקשיב אני אולי חלאה, ועשיתי דברים שהשם ירחם. אם בגיהינום יש כלא, אני אשב שם בצינוק. אבל מור הבן שלי, צדיק יסוד עולם. אתה שומע!! ( הוא מרים את קולו וזוקר אצבע מעלה) צדיק יסוד עולם. אני אמרתי לו
‘ אבאל’ה אל תתגייס בוא כנס איתי לעסקים’
הוא אמר לי’ אבא אני רוצה לתרום’ אמרתי לו ‘מור חיים שלי אל תלך לקרבי, מה אתה צריך את זה? לך בשמונה תחזור בארבע כמו מלך, עם הbmw הקטנה כל הכוסיות בבסיס יתנדנדו לידך.’ את יודע מה הוא ענה לי?
‘ אבא עזוב אותי, לא יקרה. ‘ עכשיו תקשיב, על כל העולם אני יכול חוץ מעל הילד הזה. אתה מבין? אני שכשאני מגיע לתדלק בתחנת דלק כל המכוניות בורחות, כשאני נכנס למעלית כולם יוצאים, אני התחלתי להשאר ער בלילות כמו מיניאק. ועד שאני לא מקבל ממנו טלפון שהוא חזר מפעילות אני לא נרדם. ” פאוזה, ומכאן מתחילות שאגות.

” אחרי כל זה לשמוע מאיזה ילד כאפות בגל”צ, שהמלחמה היחידה שהוא ראה זה בקלפים, רמזים שכשהתקיפו את המוצב הוא והחבר’ה שלו היו מסוממים מחומר שהוא קיבל ממני ומכר להם. אתה מבין ( פניו מאדימים עיניו מתמלאות דמעות וזיפיי זקן בשחור לבן משנים מסלולן של הטיפות הבודדות שחוצות את סורגי הריסים) אני שלפי אותו גלי צה”ל יכול להציף את אירופה בחומר, אני אתן לבן שלי חומר שימכור לחברים שלו? אם אני כזה מיליונר אני צריך את הכמה גרושים האלה, נראה לך שאני אתן לבן שלי לקחת מהחרא הזה? ונראה לך שאם אני אתן לו הוא יקח? נראה לך הגיוני? הבנאדם לוחם בצנחנים.”

יד על כתף ימין וקול מאחורי הראש אומר לי “מספיק אתה צריך ללכת”
” קוזו עזוב אותו” הבטתי על קוזו במבט מבוהל ומנצח והשפלתי שוב מבטי לשכול.

” תראה הדברים שאתה אומר מאוד חשובים, מי יכול לומר אותם אם לא אתה. תחשוב אתה חייב להגיד את זה לא בשבילי, לא בשביל גלי צה”ל, לא בשביל הצופים, אלא בשביל השם של מור ובשביל המצפון שלך. אני מציע לך אפשרות לשנות תודעה. ”

הוא כיבה את הסיגרה בפקק של בקבוק שתיה ששימש מאפרה מאולתרת. מחה באיטיות מרשימה את הדמעות מפניו העייפות וניגב את הידיים על ציור הצעקה של מונק המוטבע על הטי שירט עליו נתבצעה קריעה יומיים קודם לכן.

” תקשיב, אני לא יודע אם אתה זין כמו המזדיין מגל”צ או צדיק בבית זונות של התקשורת, אבל אני אגיע להתראיין בשני תנאים אחד אתה תבדוק עם המפקדים של מור אם הוא עשה סמים או סחר בחומר, ואם הם יגידו לך שלא תחזור לכאן ונדבר. ”

את שאריות האומץ שנותרו ארזתי בשלושה משפטים

“כמו שהגששים אומרים תתחיל מהשאלה השניה כי על הראשונה בליינד עניתי. בדקתי, למ.פ שלו קוראים עומרי, ל’ס’ שלו קוראים איציק לסמל מחלקה קוראים ‘שלווה’ גרוזיני, שאלתי את שלושתם ועוד שני חיילים כולם אמרו לי שסמים לא היו שם, אם היו אומרים אחרת לא הייתי כאן.”

“קוזו עלה הביית תקשר לחבר’ה של מור תראה אם זה נכון, אם זה נכון סבבה אם לא, קוזו עידו ומנש ילוו אותך החוצה..”

“מתאים”

קוזו עולה להתקשר אני לוקח בוטן מתפלל פרי האדמה שומע’ אמן’, לועס את הבוטן שלא נבלע כאשר מבטים של עשרות נעוצים לי בגרגרת.” “ערק? ” שואל אותי האבל
“רק אם אתה שותה איתי” משומקום שתי כוסות חד פעמיות מוגשות לשנינו ועכשיו את הבוטן שלא נבלע סוחף אלכוהול פנימה.
” אם אני בא אתה תקבל עליי בונוס? ”
” את האמת כן ” עניתי בכנות.” אבל אני לא פה בגלל שאני חדש ואני רוצה להוכיח את עצמי, הבוס שלי גם מגלי צה”ל לא מאמין שיש מצב ואני מצליח להביא אותך.” הצלחתי להוציא ממנו חצי חיוך.

עוד אנחנו ממתינים לקוזו נכנסת משלחת של ארבעה חובשי כיפות שהעומד בראשם מוכר מתמונותיו בעיתון ולאיש אין ספק מה עיסוקם ומה מקור המרצדס השחורה שזה עתה הם טרקו את דלתותיה. שלושה עומדים סביב מנהיגם רוכן אל שטיח האבלים ומחבק חיבוק אמיץ כשהוא קם שרוול הלאקוסט רטוב.

“תכיר גיל זה… ”
“” כן.. אני מכיר”
“תכיר אחי זה גיל מהטלוויזיה”
” אני כפרה מתרחק מטלוויזיה, בפעם האחרונה שתפסה אותי מצלמה זה עלה לי בארבע שנים וחודשיים.”

קוזו נכנס לאוהל מסמן עם העיניים שהוא בדק וזה בסדר.

” אם תבטיח לי לדבר שתי דקות רצוף בלי שיחתכו אותי ולא יערכו אותי אני גומר את השבעה ובא. ”

” זה לא מספיק, אני צריך שתבטיח לי בלעדיות.”
” שו בלעדיות? ”
” יעני שלא תתראיין אצל אף אחד אחר לפני שאתה מתראיין אצלנו”
“נראה לך שאני אתראיין אצל מישהו מהמנאייק האלה? אם כבר אז רק אצלכם למה אתה לא אשכנזי. ואם אתה רוצה שאני אחתום לך אני אחתום.”
“חתימות זה לאשכנזים, אני מספיק לי שתיתן לי את המילה שלך. ”
” קיבלת”

שבועיים אחר כך פצצה של כריזמה מנותבת לראיון מרתק עמוס בשאלות קשות, שנפתח במונולוג כואב בן שתי דקות.

התוכנית מסתיימת בפנים חתומות הוא מגיע אליי
” תראה לי מי זה הבוס שלך”
אני מצביע עליו. הוא ניגש אליו בהליכה איטית
מתייצב מולו
” גבר מגיע לתחקירן שלך בונוס כפרה לא לשכוח זה חשוב.” לחיצת יד.
הוא מגיע אליי אני מושיט לו יד הוא מחבק אותי דומע ולוחש

“תודה נשמה תודה”.

4 תגובות בנושא “אוהל האבלים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *