אבשלום בוחר

מהרי אורל להרי ירושלים

עשרים ושתיים שנות כיסופים הגיעו אל קיצן ההוליוודי עת גלגלי המטוס נגעו באדמת ארץ הקודש. אבשלום (במלעיל) לא יכול היה להמתין כבר לחיבור המדרגות למטוס על מנת להשתטח ולנשק את האדמה לה כל כך כסף. הוא היה הראשון לצאת אל הרמפה מיד פתיחת הדלת וכעובר היוצא אל אויר העולם כך יצא ונשף מלוא ריאות את נשיפותיו הראשונות בארץ אהבתו. עד מהרה קיפץ כאיילה שלוחה מטה ועשה את אשר ערג לו מיום שעמד על דעתו. עובדי הנמל שהיו מורגלים במראות הללו לא הנידו עפעף והמשיכו בעבודתם הסזיפית. פקידי משרד הקליטה האיצו בו אך אבשלום בשלו . משם הוגשם חלום נוסף והוא נשלח למרכז קליטה בסביבת ירושלים עיר הקודש. לאדם שומר מסורת המגיע מחבל הרי אורל  להרי ירושלים המעבר הוא לא פחות ממפץ גדול.

שקיעה ירושלמית

שלושה חודשים לאחר מכן עודו שוהה במרכז הקליטה אולם כבר מזמן לא נוכח בשיעורים, כי יש הרגלים שאינם משתנים. החליט יחד עם שני חברים כי הגיע הזמן לראות איך נראים החיים האמיתיים אי שם בחוץ, החיים באמת – לא אלה הניבטים מבעד לחלון בטיולים  מאורגנים עמוסי מדריך ובניחוח הסוכנות.

שקיעה ירושלמית עטפה את  המדרחוב הירושלמי בחיבוק מכיל, אט אט הוצאו החוצה כסאות בתי הקפה על שולחנות ההסבה הודלקו נרות זעירים הממתינים לזוגות אוהבים שימתיקו סוד לאורם. במרכזו מתהלכים שלושה צעירים לבושים בטרנינג ונעלי לקה שחורות, עיניהם פקוחות לרווחה ולוגמות את הנוף בלגימות ענק, הם משוחחים בקול רם שאינו הולם את השעה והמקום ובשפה שאינה מוכרת. העוברים והשבים נועצים בהם מבטים חודרים ספק תמהים ספק חוששים משלישיית בני העשרים הלא מגולחים הללו. עוד הם פוסעים ותנועות ידיהם מצביעות ימינה ושמאלה על אטרקציות מזדמנות, חריקת בלמים מחרידה את החלל. משלוש מכוניות חדשות קופצים שמונה גברים חסונים, בגינס נעלי ספורט ושרירים מתפוצצים מתחת לחולצת טי צמודה חלקם עם כובעי מצחייה הפוכים, מגיעים אל השלישייה המוזרה מצמידים אותם אל אחת המכוניות שזה עתה בלמו, הם בוחנים תמונות שברשותם, שניים מהשלושה מורחקים בבעיטה מהרכב והשלישי מכופף משל היה לולב בסוף הסוכות, הוכנס לרכב תוך מבטי השתאות מהסביבה ונלקח אל האפלה.

כוך אפל

שבעים ושתיים שעות בכוך אפל, ללא שינה ועם אנשים שצועקים עליו בשפה לא מובנת הביאו אותו לחתום על נייר לבקשתם, וראה איזה פלא מרגע החתימה הלחץ פסק. את חבורת האנשים הצועקת הוא לא ראה עוד, הצינוק הוחלף בתא רגיל, אולם החידה עדיין קיננה במוחו "מה לעזאזל אני עושה כאן?"

אל חדר הביקורים נכנס נער צעיר בתיק גב הגדול על מידותיו הוא ניסה לשוחח איתו אולם מגבלת השפה הקשתה, למחרת הגיעה אותו ילד עם מתורגמן שהסביר בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים לאבשלום כי הוא חשוד ברצח של קבצן כשבועיים טרם מעצרו, ונושא התיק הינו סנגור שמונה בעבורו על ידי המדינה.  במרכז הקליטה בשל מעשי הקונדס שלו והיעדרויותיו הרבות לא יכלו לספק לו אליבי מוצק, צלליתו תואמת להפליא לתיאורו של עד הראיה היחיד שהיה באזור,   והטופס עליו חתם הוא טופס ההודאה ברצח, הביאו להרשעה בלתי נמנעת. שפה זרה, מחסור באמצעים ומזל רע הן מניות הבכורה המרכיבות מאסר עולם.

אבשלום בוחר

שלוש שנים של בדידות, שני נסיונות התאבדות ונסיון אונס אחד אחר כך, לאותו חדר ביקורים נכנס עו"ד צמרת  הלבוש בחליפה יוקרתית ואובזר בתיק של גוצ'י. לצידו מתורגמן המבשר לו בשפת אימו וברהיטות כי גנב מכוניות שנתפס באקראי שלושה ימים קודם לכן ביצע עסקת טיעון בה הסגיר את רוצחו האמיתי של הקבצן, תמורת חירותו שלו, והאיש נשוא הפנים שלצידו הוא מבכירי עו"ד הירושלמים שהתנדב ליצגו. אבשלום שלא הבין איך ומדוע נכלא הבין עוד פחות כיצד שלוש שנים לאחר מכן בדרך מקרה הוא עושה את הדרך החוצה מבית האסורים. הוא עמד כפסיעה מחוץ לשער וביקש בעברית הלוקה במבטא כבד מכל המון מלוויו לזוז מעט ממנו, הוא הביט לאחור וירק, הוא סב על צירו כשמבטו אל האופק נשם מלוא ריאותיו אויר של חירות ובדמעות רכן אפיים ארצה ונשק לאדמת החופש. מיקרופונים ומכשירי הקלטה למכביר המתינו למוצא פיו עם קומו. הוא ביקש לא לדבר אך לחישה קצרה באוזנו הניאה אותו מלשתוק, ולראשונה בחייו בעצם הלך לקדמת הבמה וביקש את מלוא תשומת הלב מהסובבים.

"אבשלום יעניק הצהרה קצרה, ולא יהיה מקום לשאלות" אמר האיש עם הגוצ'י. הושלך הס. בטרנינג איתו נעצר ובנעלי ספורט חדשות הביט באישוני מראייניו במבט נוקב ולחש למתורגמן שבקול סמכותי העבירם אל קהל שומעיו.

"יכולתי לשאול למה זה קרה דווקא לי? יכולתי לשאול למה באותו יום צעדתי המדרחוב? ואיך הרוצח היה דומה דווקא לי? יכולתי לשאול איך לאף אחד לא נראה מוזר שעוצרים וחוקרים מישהו בשפה שהוא לא מבין? יכולתי לשאול איך זה קורה לעולה חדש ועני דווקא? יכולתי בעצם לאמת את האמירה כי בארץ הקודש אוהבים עליה ולא אוהבים עולים, יכולתי לשאול איפה כולכם הייתם בשלוש השנים שאבשלום היה בכלא? על כל יום מאלף מאה שלושים וארבעת הימים בהם הייתי כלוא יכולתי לנסח שאלה לכל שעה, אך אבשלום בוחר שלא!! אבשלום בוחר להיות חופשי. חופשי מהעבר, חופשי מכעסים, חופשי מעכבות. אבשלום בוחר – שזו כבר מילה שמבטאת חופש – להיות עם האנשים שאבשלום אוהב, אבשלום בוחר לבחור בעתיד. בלי לפגוע בכם אני בוחר להיות רחוק מכל זה. לראשונה בחיי אולי אני, אבשלום, בוחר  בחירות". כמשה בים סוף הוא עבר ובקע את ההמון התרווח ברכב השרד של עורך דינו, מהרדיו הדולק פיזמה אלברשטיין את התרגום של טהרלב למוסטאקי :

"את חירותי

שמרתי לי אותך

כמו כוכב בסער

את חירותי

עזרת לי לעמוד

בכל כאב וצער.

 

ולצעוד בדרכי גורלי

עד תבוא גם עליי השלכת

ולרקום חלומות על קרני הלבנה

וללכת ללכת…."

2 תגובות בנושא “אבשלום בוחר”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *