דפיקות בדלת

כשפעמיים "כי טוב" משתנמך ל"כי טוב" בודד

 שלישי בערב כשפעמיים "כי טוב" משתנמך ל"כי טוב" בודד. שעתיים וחצי בתוך המשמרת ובדרך חזרה מהחניה של הטוסטוס ועד לפיצרייה בה שימש עובד כללי, שזו בעצם מילה מכובסת לכלבוייניק שמנקה שולחנות אסלות רצפות וכשיש לחץ אפילו יוצא למשלוחים, הוא קיבל את המבט הזה בעיניים, המבט האטום שגם טיל אר פי ג'י לא יכול לחדור, השאיר בבהילות את המפתח לטוסטוס הוריד את הכובע לא אמר דבר לאף אחד והלך. העובדים שגם כך  היה בינהם זר כמו ה"דבר האחר" בבית שומר מצוות,  לא אמרו דבר. אחרי הכול מי יכול לומר משהו לפיקולו בן 50. זה כמעט להתחצף לאבא. 

בקצב הליכה  צבאי כאשר מבטו מורכן והוא חדור מטרה התקדם לעבר ביתו. מתחת לבית עצר לפתע  בפיצוציה של מוריס ניגש למוכר ומילמל "תן לי שניים" 
"יש לך פה חוב?" הוא הוציא את כל מה שהיה לו בכיס כל הטיפים ודמי הכיס כל מה שהיה בכיס כולל טישו משומש מפתח שבור ובורג .
"זה כל מה שיש לי עכשיו תן לי שניים"
"תגיד אתה עושה צחוק? אין לך פה מספיק לאחד ואני בכלל לא מדבר איתך על החוב". 
"מוריס בבקשה אני מתחנן תן לי שניים" הוא מילמל . 
"אבל איך…."
דפיקה עוצמתית ביד ימין על דלפק ומבט מושפל " אל תשגע אותי מוריס תביא לי שניים!!" 
יאללה קח ולך" 
"אני אשלם לך במשכורת" מילמל ופסע נמרצות החוצה… "כן…כן… אני שומע א זה כבר  ארבעה חודשים. "
הוא אימץ את השקית אל ליבו הגיע אל בניין עמידר הסמוך בו הזמן עצר מלכת בשנות השבעים. כניסה פרוצה נטולת דלת או ויטרינה, מרצפות עשרים על עשרים שבורות, גרפיטי שחור על קירות מטונפים זועק "כשנולדתי בכיתי כשהביאו אותי לכאן הבנתי למה", ולכלוך, המון לכלוך. בבניין עם פיר ובלי מעלית הוא עלה ארבע קומות פתח את הדלת טרק אותה אחריו ונעל. ניגש אל ארון עליו מונחת טלוויזיית קובייה ישנה שקיבל בעבר מבעל הפיצרייה חיפש באובססיה קלטת כשמצא הכניס אותה לווידאו הישן והתפלל שיעבוד.  מזיע ומריח מפטריות וחצילים התיישב על מיטת הסוכנות המכוסה סדין אשר שימשה לו ספת אירוח בסלון. את השלט העביר למצב וידאו ולחץ פליי. חלץ את נעלי העבודה הגבוהות התרווח לאחור חילץ  את חברו הטוב ג'וני ההולך מהסד בו כלא אותו מוריס, והחל לקבל ממנו הנשמה מפיה לפה. יש שריפות שמים לא יכולים לכבות!!



אנשים צעירים בטלוויזיה רקדו במסיבת סיום. הם היו יפים ואוהבים לבושים יפה וחמושים במבטים שיש רק לבני 18. אופטימיות מהולה בשחצנות . העולם לא יכול לנו. אווו כמה שהם טעו.

  שאולי תפתח

דפיקות עזות בדלת "שאולי תפתח, שאולי זה אני תפתח!!" שני התאומים לבית ווקר ש"רשם" קודם אצל מוריס היו זרוקים על השולחן ריקים. המיית  שלג טלוויזיוני החרידה את הבדידות. שאולי קם לחץ פליי שוב וניגש אל הדלת. 
"מי זה?" מילמל
"אבנר"
"אבנר אני לא עובד היום אל תשלם לי על היום מה שעבדתי כפרה."
"שאולי 4:50 בבוקר איזה עבודה? איפה משמרת? דואג לך תפתח." 
"עזוב אותי אבנר לך הביתה כואב לי הראש".
"עכשיו בטוח לא הולך"
"לך אבנר לך"

"שאולי אני צריך אותך פיטרתי את תדלה השליח החדש כי הוא אכל את הטריק הכי ישן בספר של גובים מהשוק האפור שחיכו לך ליד האופנוע  ואמר להם איפה אתה גר….ילד נו.."

"שיבואו אני פה עם סכין אין לי מה להפסיד."


"באמאשלי שאולי אם אתה לא פותח לי עכשיו אני קורא למשטרה ולא הולך עד שהם פורצים תדלת."

רעש מנעול בבית הבליעה מסתובב פעמיים. שאולי גרר עצמו לספא. אבנר נכנס פנימה לריח זיעה מהולה בחציל פטריות ווויסקי, שאולי נמרח על הספא המכוסה שמיכה לבנה שצבע ורוד דהה עליה כשפול סיימון זועק בלופ מטייפ ישן  still crazy after all this years

החלום ושברו


"איףףף מה נהיה איתך עוד פעם שאולי. מה קרה היום במשמרת האחמ"ש סיפר לי שנעלמת . מה? שאני אדבר עם הקצין מבחן?" "דבר עם מי שאתה רוצה, יש יותר גרוע מהכלא הזה?" אבנר התיישב בפינת הספא נזהר לא להישען על הקיר המלוכלך. 
"מה אני רואה?"
"אתה רואה את החלום ושברו, אתה רואה את הפוטנציה והאימפוטנציה, אתה רואה את הכל ואת הכלום. " 

"מילי ושאולי זה היה צריך להיות לנצח.  הגולש של המחזור הגזעי והילדה היפה. אנחנו היינו מלך ומלכת המחזור. כל התיכון היינו יחד כמו שקע ותקע כמו מוחמד ומכה. אי אפשר היה להפריד בינינו הייתה אומר מילי הייתי עונה הייתה אומר שאולי היא הייתה עונה . שניים שהם אחד. זו מסיבת הסיום שלנו. כאן לכולם היה ברור שאנחנו מסיימים שירות נוסעים למזרח חוזרים ומתחתנים. היא תהיה אדריכלית ואני רופא נוירו- כירורג, אבל אז הגיע המלחמה והמארב של טילי הסאגר והחברים שנשרפים ואנחנו שמחכים לחילוץ והמסוקים והריח של המוות והלכלוך והדם והחברים שצועקים וחלקים מאריק שעפים עליי בעוד פיצוץ ואני מנסה לגרור אותו לחילוץ מהידיים והיד שלו נשארת לי ביד. ועד שהמסוק עולה לאוויר יורי מקבל כדור בעורף כשהוא רץ למסוק. ואז מחלצים אותנו  אבל אני עוד שם אבנר אני עוד שם!!! זה למה שנה בגואה אכלתי כל כדור שיש זה למה אין מזרק שלא ניסיתי אין כדור שלא אכלתי אין לבן שלא הסנפתי, זה למה !!!! שלוש שנים היא החזיקה אחרי זה, שלוש שנים אתה קולט!?!? גיבורה!! בסוף נשברה בצדק. כמה יחזיק פרח כזה עם נרקומן שנדלק כמו מטורף מכל שטות!! כמה??" 


מילי אני בא מילי אני בא

אהבת אותה הא?


" אהבתי אותה? אני רץ למסוק מסביב בלגן יריות סאגרים פצועים הרוגים ואני כמו מטורף צועק מילי אני בא מילי אני בא , יש יותר מזה?" 
אחרי 3 שנים יחד היא כתבה לי " במקום אחר בזמן אחר לא היה מצב שהייתי נותנת לך ללכת. הייתי עושה לך את המניפולציות הכי זולות שתישאר אבל זה בלתי אפשרי במצב של שנינו, הלב שלי נשרף". הפתק הזה עוד פה איפשהו…

 30 שנה אחרי זה אני הלום קרב מפוצץ בתרופות פסיכיאטריות בלי משפחה בלי בית משלי, בית?? 'פאק' אפילו לעשות שיניים אין לי כסף. אני  גר בחור תחת הזה אני חייב כסף לכל העולם כל רגע אמורים להגיע או שוק אפור שישברו לי את העצמות או מעקלים שייקחו את הכלום שיש כאן כדי לזרוק אותי לרחוב,  ואם לא אתה אבנר מי ייתן עבודה לאסיר משוחרר הלום קרב?


"אבל מה הדליק את זה היום שאולי? מה נסגר?" 

"היום ירדתי ממשלוח אני בא להניע את האופנוע ומאחוריי אני שומע את הקול שלה "אתה שומע עיליי…" אני מסתובב ורואה את מילי הולכת עם צנחן במדים "קופי" שלה בגילו. קפאתי. אחי קפאתי לא יכולתי לזוז, רק רעידות. הורדתי ת'ראש שהיא לא תזהה אותי. ושניהם עברו אותי כאילו אני לא שם. קולט? כמו שני זרים מוחלטים!! לא יכול לשאת את זה. כמה סימלי שאהבת חיי חלפה לידי ממש כמו החיים ואני במקום לעשות משהו קפאתי ורעדתי. 

"רגע עכשיו מתחבר לי משהו. תדלה אמר לי שזו הייתה אישה מבוגרת חיכתה ליד האופנוע, יכול להיות שזה לא שוק אפור???"
דפיקה בדלת……